ע"פ 9609/02 אלברט אשורוב נ. מדינת ישראל

הניסיון לגמול את המערער מהתמכרותו לסמים לא עלה יפה. עם זאת נראה שלעת הזאת חדל המערער מצריכת סמים, וההחלטה להאריך את שהייתו באשפוזית של בית-הסוהר נועדה לסייע לו להמשיך ולשמור על ניקיונו הפיזי מסמים בתקווה שבתום התקופה המוארכת ניתן יהיה להעבירו לאגף אסירים נקיים מסמים. על רקע זה ביקש סניגורו להקל ולוא במעט באורך תקופת המאסר שנגזרה על המערער. כן פירט הסניגור לפנינו את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות המצערות של המערער, לרבות דבר מחלתו.

הגענו לכלל מסקנה כי תקופת המאסר על תנאי שנגזרה על המערער ארוכה יתר על המידה. מאידך הננו סבורים, כי הפחתה כלשהי בתקופת מאסרו של המערער אינה עשויה לקדם מטרה מועילה כלשהי. המאסר הממשי שנגזר על המערער אינו חמור יתר על המידה, ואילו הפעלת העונש המותנה כנגדו התחייבה מן העובדה שהעונש המותנה לא הרתיע את המערער מלעבור את עבירותיו הנוספות. נוכל להניח, שאם יוכיח המערער, בהתנהגותו החיובית ובהתרחקותו מצריכת סמים גם מכאן ואילך, כי הוא ראוי לקיצור תקופת מאסרו, חזקה על ועדת השחרורים שלפניה אמור הוא להתייצב בעוד כתשעה חודשים כי תשקול גם נסיבות אלו בגיבוש החלטתה.

הערעור מתקבל במובן זה שתחת שנתיים וחצי מאסר על-תנאי שהשית עליו בית-המשפט המחוזי הננו גוזרים על המערער שמונה-עשר חודשי מאסר על-תנאי, והתנאי הוא כפי שקבעו בית-המשפט המחוזי. יתר חלקי גזר-הדין יעמדו בעינם.