פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 9620/08 מקוריאו גגנה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · הרשעה בשוד על סמך זיהוי ודחיית טענת אליביערעור על הכרעת דין וגזר דין של בית המשפט המחוזי בעבירת שוד

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

ערעור על הרשעה בשוד קטין ועל עונש של 36 חודשי מאסר נדחה. בית המשפט העליון לא התערב בממצאי המהימנות, קבע שהזיהוי על ידי העד שהכיר את המערער ועל ידי הקורבן במסדר תמונות מבסס את ההרשעה, ודחה את האליבי. גם העונש לא הוקל נוכח חומרת העבירה, עברו של המערער וביצוע העבירה בעת מאסר מותנה.

העובדות

המערער הואשם בשוד קטין בחצר בית ספר תוך איום בסכין ונטילת טלפון סלולרי. הוא כפר וטען לאליבי. הראיה המרכזית הייתה עדות קטין שהכיר אותו, וכן זיהוי של קורבן השוד במסדר תמונות. המערער נדון ל-30 חודשי מאסר ולהפעלת מאסר מותנה במצטבר, בסך 36 חודשים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הוכחה זהות המערער כמבצע השוד בהתבסס על עדות זיהוי של קטין ועל מסדר זיהוי בתמונות
  2. 2.האם יש להתערב בממצאי המהימנות ובדחיית טענת האליבי
  3. 3.האם יש להתערב בעונש המאסר שהושת

הלכות

  1. 1

    ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, ואין סיבה לסטות מכך כאן.

    ״כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי אין בית משפט שלערעור נוהג להתערב בממצאי מהימנות אותם קבעה הערכאה הדיונית״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    זיהוי ודאי של עד המכיר את הנאשם, שנעשה באור יום, יכול לבסס הרשעה, וזיהוי בוודאות של 85% במסדר תמונות אינו מאיין את משקלו כשיש ראיות תומכות.

    ״אין בכך כדי לאיין כליל את משקלו של הזיהוי, ומקום שהוא נתמך בראיות נוספות, רשאי בית המשפט להסתייע בו״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    גרסה מתפתלת ומתחמקת של הנאשם, המרמזת על תחושת אשם, מצטרפת לראיות התביעה ומחזקת את ההרשעה.

    ״אם תוסיף לכך את גרסתו המתפתלת של המערער, המרמזת על תחושת אשם, שוב אין ספק כי הרשעתו בדין יסודה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • שוד
  • סכין
  • מסדר זיהוי בתמונות
  • טענת אליבי
  • ממצאי מהימנות
  • זיהוי וודאי
  • מאסר על-תנאי
  • קטין
  • צו הבאה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ

9620/08

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופט ח' מלצר

המערער:

מקוריאו גגנה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 6.10.08, בת.פ.ח. 40385/07, שניתן על ידי כבוד השופט

ג' קרא

תאריך הישיבה:

כ"ו באייר התשס"ט

(20.05.09)

בשם המערער:

עו"ד גבאי גיל

בשם המשיבה:

עו"ד ירין שגב

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.

לבית המשפט המחוזי בתל-אביב הוגש כתב אישום בו יוחסה למערער עבירת שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. נטען, כי אירוע זה התרחש בתאריך 15.12.07, בשעות אחר הצהריים המוקדמות, בחצר של בית ספר בבת-ים. אותה שעה שהו שם מספר קטינים וביניהם פ' בן 12, א' בן 12 וחצי וס' בן 13. על פי גרסת המשיבה, איים המערער על הקטינים עם סכין יפנית אותה הוציא ממגבת שאחז בידו. משאלה החלו נסים על נפשם, רדף המערער אחרי א', וכשזה מעד ונפל, הדביק אותו המערער ובידו האחת אחז בצווארו, בעוד שעם ידו השנייה הצמיד את הסכין לגרונו. בשלב זה נטל המערער מא' את מכשיר הטלפון הסלולארי שלו, ונמלט מהמקום.

2.

המערער כפר בעובדות שיוחסו לו, ובמהלך משפטו טען כי בעת האירוע שהה במקום אחר. גרסה זו לא קנתה אחיזה בלבו של השופט המלומד של בית משפט קמא, שכאמור הרשיע את המערער, ובעקבות כך דן אותו ל-30 חודשי מאסר ו-18 חודשים מאסר על-תנאי. כמו כן הופעל, במצטבר, מאסר על-תנאי בן 6 חודשים שעמד נגד המערער, כך שתקופת המאסר הכוללת בה הוא אמור לשאת עומדת על 36 חודשים.

3.

המערער לא חלק בפני הערכאה הדיונית ובפנינו על כך שהשוד התרחש כנטען בכתב-האישום, והגנתו התרכזה בטענה כי זיהויו כמבצעו של הפשע, הנו שגוי. טענה זו אין בידנו לקבל, ולהלן נבהיר את דברינו:

א)

הראיה המרכזית לחובת המערער היתה עדותו של פ', שחרף גילו נקרא להעיד בבית המשפט. עד זה לא שש למסור עדות, והיה צורך להוציא נגדו צו הבאה. אולם, משהתייצב התברר כי היעדרותו מבית המשפט נבעה מהחשש כי יבולע לו. באשר לזהותו של מבצע השוד, נקב פ' (ראו עמ' 7) בכינויו של המערער "מקרו", תוך שהוא מוסיף:

" ראיתי אותו כמה פעמים ואחותו למדה בבית הספר שלי. אחותו, י'... אני מכיר אותה מכיתה ד', אני בכיתה ז', היא לומדת איתי באותה כיתה". לשאלה כמה זמן הוא מכיר את המערער, השיב "שנתיים". ועוד סיפר פ' באשר למפגשיו עם המערער אותו תיאר כאתיופי, גבוה, זקן בסנטר, שיער קצוץ: " פעם ראיתי אותו כשבא לקחת את אחותו [שם בית הספר]... חבר שלו, הוא היה גם מעלי והיה קורא לו... ראיתי אותו מעשן סמים כמה פעמים, מאחורי בית הספר... אמר לי תעופו מפה, פעם אחרת שראה אותנו, שאל אם אני מעשן ואם יש לי סיגריות". בעמ' 15 השיב פ' בחקירה הנגדית: " אני ראיתי אותו כבר כמה פעמים מסתובב בבית הספר. אני ראיתי שזה הוא... אני ראיתי שזה הוא והוא תמיד מסתובב שם. ראיתי איך שבא אלינו".

פ' נשאל אם הוא יודע היכן גר המערער, ובתגובה נקב בשמותיהם של שני רחובות שבאחד מהם אכן גר המערער.

ב)

א', קורבנו של השוד, העיד אף הוא בבית המשפט. עד זה תאר את השודד כ" אתיופי, עם שפם, ג'קט עם קפוצ'ון צבע אפור, גובה מטר שמונים מטר שמונים וחמש, רזה, גיל עשרים ומשהו" (עמ' 10 לפרוטוקול). עד זה שמע מפיו של פ', כבר בזירת האירוע, כי הוא מכיר את השודד ואף ציין את בית הספר בו לומדת אחותו. שלושה ימים לאחר האירוע נערך לא' מסדר זיהוי בתמונות, והוא הצביע על תצלומו של המערער. אכן, א' הגדיר את וודאות הזיהוי כ-85%, אולם צדק השופט המלומד של בית משפט קמא כאשר קבע, כי אין בכך כדי לאיין כליל את משקלו של הזיהוי, ומקום שהוא נתמך בראיות נוספות, רשאי בית המשפט להסתייע בו.

ג)

המערער לא היה להוט לחשוף פרטים על תנועותיו בשעות אחר הצהרים של יום האירוע, ובכללם את שמו ומענו של אותו חבר שבביתו התארח. נוכח אלה קבע בית המשפט קמא כי " גרסתו של [המערער], לרבות טענת האליבי, איננה מעוררת אמון.

הסבריו והאופן בו השיב לשאלות שהוצגו לו, הן בחקירותיו במשטרה והן בבית המשפט, מאופיינים בהתחמקות ושאילת שאלות במקום מתן תשובות. [המערער] אינו מצליח להשיב תשובות מספקות כך ביחס לאותו חבר לביתו הלך בערב האירוע וכך ביחס לאחותו למקום לימודיה וכך גם ביחס לחבריו הרוסיים ומקום מגוריהם ".

4.

כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי אין בית משפט שלערעור נוהג להתערב בממצאי מהימנות אותם קבעה הערכאה הדיונית, ולא ראינו מקום לסטות מהלכה זו במקרה הנוכחי. אדרבא, נראה כי מדובר בזיהוי וודאי של המערער על ידי פ', שאינו נסמך רק על הכרות מוקדמת ביניהם, אלא גם על העובדה שלפ' היה הזמן לוודא כי אין מדובר בזיהוי שגוי. כזכור, התרחש האירוע באור יום, ולשאלה שהוצגה לפ' בחקירה הנגדית, אם הוא בטוח כי זיהה את האדם הנכון, נשוב ונפנה לתשובה אותה כבר ציטטנו (ראו עמ' 15): " אני ראיתי שזה הוא והוא תמיד מסתובב שם, ראיתי איך שהוא בא אלינו".

בית המשפט המחוזי היה רשאי לבסס את הרשעת המערער על עדותו של פ' בלבד, אולם לרשותו עמדה, כאמור, גם עדותו של א' שזיהה את המערער במסדר זיהוי בתמונות. אם תוסיף לכך את גרסתו המתפתלת של המערער, המרמזת על תחושת אשם, שוב אין ספק כי הרשעתו בדין יסודה.

5.

גם בעונש לא מצאנו מקום או עילה להתערבותנו. המערער חטא בעבירה חמורה שקורבנה היה קטין, והדברים נאמרים ביתר שאת נוכח העובדה שאין זו מעורבותו הראשונה של המערער בפלילים. יתר על כן, הוא ביצע את השוד שעה שעמד נגדו מאסר על-תנאי, ללמדך שהוא מתקשה ללמוד את הלקח הנדרש.

אי לכך, הערעור נדחה על שני חלקיו.

ניתן היום, כ"ו באייר התשס"ט

(20.05.09)

.

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, ואין סיבה לסטות מכך כאן.
  2. 2זיהוי ודאי של עד המכיר את הנאשם, שנעשה באור יום, יכול לבסס הרשעה, וזיהוי בוודאות של 85% במסדר תמונות אינו מאיין את משקלו כשיש ראיות תומכות.
  3. 3גרסה מתפתלת ומתחמקת של הנאשם, המרמזת על תחושת אשם, מצטרפת לראיות התביעה ומחזקת את ההרשעה.