ע"פ 9625/06 מנשה מזרחי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער, לאחר שמיעתן של ראיות, בעבירות מין אותן ביצע בקטין, יליד שנת 1993: מעשה סדום בנסיבות מחמירות, ניסיון לבצע מעשה סדום ומעשים מגונים, עבירות לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1), וכן סעיף 348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות הרשעתו נדון המערער ל-10 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 100 אלף ש"ח.

המערער מלין בפנינו על העונש שהושת עליו, ולהלן תמצית השגותיו: בית המשפט המחוזי ראה במערער כמי שביצע מספר עבירות של מעשי סדום, שעה שנכון היה לראות את כלל האירועים כמסכת אחת שקורבנה היה יחיד; העונש שהושת על המערער חורג במידה ניכרת מרמת הענישה הנוהגת במקרים דומים; נסיבותיו של המערער קשות הן – אדם ערירי בן 60, במצב נפשי מעורער, אשר נזנח על ידי רשויות הרווחה וגם על ידי בני משפחתו, התגורר במשך שנים במבנה נטש, וחווה התעללות מינית; לבסוף, נטען כי המערער, שעקב מצבו מעולם לא עבד לפרנסתו, לא יוכל לשלם את הפיצוי חסר התקדים בו חויב.

אין בידנו להושיע את המערער. הוא חטא בעבירות חמורות שהשלכותיהן על קורבנו היו מרחיקות לכת. בדיקתם של עובדי הרווחה העלתה כי היה צורך להוציא את המתלונן מביתו ולהעבירו למרכז חירום, לאחר שאובחן כמי שמצוי ב"התפרקות מוחלטת, מסכן את עצמו ואחרים, אלים ביותר, במצב של חוסר שליטה עצמית".

בעקבות טיפול אינטנסיבי אשר כלל נטילתן של תרופות פסיכיאטריות, חל שיפור ניכר במצבו של הקטין, אולם הוא עדיין מגיב בחריפות לפגיעה הטראומתית אותה חווה, ועל רקע היותו מוצף מינית הוא מוסיף להוות סכנה לעצמו ולאלה הבאים עמו במגע. יתר על כן, המתלונן מגמגם בצורה קשה, ולעתים מגיב באלימות, בכי וחוסר שליטה עצמית. להערכת שרותי הרווחה, לא יוכל הקטין לחזור לביתו, והוא עתיד להיות מוחזק במסגרת פנימייה בה ניתן יהיה לקיים השגחה צמודה עליו.

הנה כי כן, מול קשייו של המערער, הנובעים ממצבו הנפשי ונסיבותיו שאינן פשוטות כלל ועיקר, ניצב ספק-ילד ספק-נער, שהמערער פגע בו בצורה אנושה, שיבש את חייו מן הקצה אל הקצה, וספק רב בעינינו אם הוא יוכל לשוב אי-פעם למסלול חיים תקין. המערער קיפח במעשיו את ילדותו ונערותו של הקטין, שנאלץ לנטוש את חומו של התא המשפחתי, ולשהות במוסדות שונים תוך שהוא מהווה סכנה לעצמו ואחרים. יתר על כן, גם עתידו כאדם בוגר לוט בערפל, ועל רקע פגיעה כה קשה בקורבן, ראוי היה המערער לענישה מחמירה במיוחד, למען ידעו הכל כי זו תהיה תגובתה של מערכת המשפט על מעשיו של מי שנמצא חוטא כנגד קטנים. מנקודת השקפה זו, ולאחר שנתנו את דעתנו לטיעונים שבכתב ועל-פה, לא מצאנו מקום או עילה להתערב בעונש.

הערעור נדחה.