ע"פ 9628/05 פלוני נ. מדינת ישראל

השופטת מ' נאור :

1.המערער הואשם והורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 וסעיף 335(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977. הוטל עליו עונש של 42 חודשי מאסר מתוכם 18 חודשים בפועל. כן חוייב לפצות את המתלוננת. הוא מערער על חומרת עונשו.

2.בעלה-לשעבר של המתלוננת בפרשה זו הוא אחיו של המערער. למתלוננת ובעלה לשעבר שתי בנות שנולדו בארצות הברית, והיא התלוננה נגד בעלה על ביצוע עבירות מין בילדות. אחיו של המערער הורשע ונדון למאסר לשנים רבות. המתלוננת והבנות חזרו לישראל והיתה מתיחות רבה בין משפחתו של המערער ומשפחת המתלוננת.

3.על רקע זה, ארב המערער למתלוננת ליד מקום עבודתה כשבידו משקולת. הוא חבט בראשה בעוצמה רבה תוך קריאה "אני אהרוג אותך". המתלוננת צעקה אך המערער המשיך במעשיו. הוא הפילה ארצה ובסופו של דבר הצליחו אנשים למשוך אותו לאחור. המתלוננת הובלה לבית החולים ובבדיקתה אותרו חתך בקרקפת, שטפי דם בכף יד שמאל ובאמה השמאלית, ושבר באצבע ימין. בעדותה, שנמסרה כשנה לאחר האירוע, סיפרה המתלוננת כי היא עדיין סובלת מכאבי ראש, חולשה גופנית ומצב ירוד.

4.המערער נעצר ביום 3.8.04 והיה עצור כשלושה חודשים. לאחר מכן שוחרר ממעצרו בהסכמת התביעה. הוא עבר שיחות טיפוליות אצל פסיכולוגית והיה במקביל במעצר בית תקופה של שנה. שירות המבחן ממליץ להימנע מהטלת מאסר בפועל ולהטיל מאסר שירוצה בעבודות שרות וכן צו מבחן-פיקוח בו יעקוב שירות המבחן אחרי הטיפול הפסיכולוגי אותו מקבל המערער וימשיך לקבל.

5.עונש של 18 חודשי מאסר הוא עונש קל ביחס לחומרתו של המעשה שעשה המערער. טיעונו המרכזי של עורך-דין גולן, בא-כוח המערער, הוא שהמערער היה, תחילה, במעצר ולמעצר היתה השפעה קשה עליו. לאחר שהמערער שוחרר ממעצר, בהסכמת הפרקליטות, ועבר משך תקופה ארוכה טיפול נפשי, נוצרה אצלו ציפיה מובנת שאם יתמיד בטיפול וגם יצליח בו - לא יישלח בסופו של דבר מחדש אל כותלי בית הכלא. המערער בשנות הארבעים המאוחרות, ניהל אורח חיים נורמטיבי ועבד לפרנסתו. עורך-דין גולן שם עוד את הדגש על התרשמות הגורמים המטפלים – שירות המבחן והפסיכולוגית – שהעבירה היתה חריג לאורח חייו של המערער וכי התנהגותו הינה "נטולת מאפיינים אלימים". על פי טענת התביעה חל שינוי בעמדת התביעה כלפי המערער וזאת ככל הנראה עקב מפגש שהתקיים עם המתלוננת שביקשה שיוטל על הנאשם עונש מאסר של ממש.

6.התביעה מצידה עמדה על כך שלמערער ישנה אישיות חלשה וכי גם לאחר תקופה ארוכה בה קיבל טיפולים פסיכולוגיים יש עדיין צורך בהמשך טיפול. יש צורך, לדבריה, בענישה משמעותית בעבירות אלימות.

7.שקלנו את טענות הצדדים ושירות המבחן ואנו סבורים שהעונש שהטיל בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' מודריק) על המערער הוא עונש מאוזן. בעת שהוצג הסדר הטיעון לבית המשפט, הודיעה אמנם התביעה כי אם שרות המבחן ימליץ על טיפול ומעקב למשך מספר חודשים התביעה לא תתנגד לכך, אך בשלב שנעשה ההסדר – לא היה הסדר לעונש. התביעה הודיעה כי לאחר קבלת התסקיר תגבש עמדתה. הבטחה לא ניתנה איפוא למערער, אף שניתן להבין שהיתה לו ציפיה. העונש נותן מחד ביטוי לצורך להרתיע מפני עבירות אלימות ומאידך מביא העונש בחשבון את המהלך יוצא הדופן שננקט כלפי המערער והטיפול שעבר. על כן העונש שהוטל - רחוק בסופו של דבר עד למאוד מהעונש שראוי היה להטילו בגין המעשה, שהיה מעשה בריונות נתעב ושפל. בנסיבות אלה אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער.

8. הערעור נדחה.