ע"פ 964/10 ניסים חלידו נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ

964/10

בפני:

כבוד הנשיאה ד' ביניש

המערערים:

1. ניסים חלידו

2.סימה חלידו-אגמון

3. יצחק חלידו

4.המכללה העיסקית הצפונית בע"מ

5.חברה יוסקה שיווק משרדי וצעצועים בע"מ

נ

ג

ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על החלטתו

של

בית משפט

השלום

בחיפה

(השופט ז' פאלח ) מיום 2.2.2010 שלא לפסול עצמו

מלדון בתיק פלילי 3579/06

בשם המערערים:

עו"ד דוד קצוטי

פסק-דין

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (השופט ז' פאלח ) מיום 2.2.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פלילי 3579/06.

1.

ביום 28.12.2006 הוגש לבית המשפט השלום בחיפה כתב אישום נגד המערער ונאשמים נוספים, במסגרתו יוחסו למערער עבירות המס הבאות: שימוש במרמה עורמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס, עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה ); מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח, עבירה לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה, וכן מעשי הכנה וקיום של פנקסים ורשומות כוזבים, עבירות לפי סעיפים 220(4) ו-224א לפקודת מס הכנסה (להלן: כתב האישום ).

2.

עניינו של ערעור פסלות זה בדיון ההוכחות שנערך ביום 2.2.2010 בבית משפט השלום בחיפה (השופט ז' פאלח ). במהלך אותו דיון, ומשסיים המערער את עדותו, החלה חקירתו הנגדית בידי באת-כוח המשיבה (להלן: התובעת ). לשיטת המערער, בית המשפט הורה בשלב זה של הדיון על הפסקת הקלטתו. או אז, פנה בית המשפט אל התובעת, כך לגרסת המערער, ושאלה למידת העונש שתסכים לו במסגרת הסדר טיעון; משהודיע סנגורו של המערער כי מרשו לא יודה בכתב האישום, נטען כי בית המשפט פנה אליו והודיע לו כי – "כדאי לכם". לאחר מכן שב בית המשפט, על פי הנטען, ופנה אל התובעת באשר למידת העונש שתבקש בהסדר הטיעון. על רקע השתלשלות דברים זו, פנה סנגורו של המערער אל בית המשפט וביקש כי יפסול עצמו מלשבת בדין (להלן: בקשת הפסלות ). בקשה זו נימק הסנגור בעובדה כי בית המשפט במעורבותו לקידום הסדר הטיעון הביע עמדה נחרצת וגילה דעתו באשר לאשמתו של המערער. על פי גרסת המערער, הורה בית המשפט, בשלב זה של הדיון, לחדש את ההקלטה לטובת רישום הפרוטוקול.

3.

מיד לאחר מכן, דחה בית המשפט, במעמד הצדדים, את בקשת הפסלות (להלן: החלטת הפסלות ). בהחלטתו, ציין בית המשפט כי אכן פנה אל הצדדים, ואולם בפנייתו לא הייתה משום חריצת דין אלא "ניסיון לחסוך בזמן השיפוטי מאחר והנאשם מעיד כבר ישיבה רביעית". עוד ציין בית המשפט בהחלטתו כי הביע את דעתו כי כדאי לצדדים להגיע להסדר, אך הדגיש כי "הנאשמים יכולים לצאת זכאים, הנאשמים יכולים לצאת מורשעים בכל התיק, בחלק מהתיק... הכול פתוח , אבל אני עדיין חוזר על ההצעה שלי, האם יש מקום להגיע להסדר בתיק הזה" (ההדגשה אינה במקור, ד.ב.). עוד עולה מפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2010, כי לאחר מתן החלטת הפסלות, ציין בית המשפט כי הצעתו אינה נוגעת לכתב האישום וכי זה יכול להשתנות בהתאם להסכמות הצדדים, ובלשונו – "אני לא מתערב לכם בעובדות כתב האישום, תתקנו אותו כפי שאתם רואים לנכון...העניין שלי זה האם לכבד את הסדר הטיעון או לא לכבד את ההסדר".

4.

על החלטת הפסלות הוגש הערעור שלפניי. בערעורו, ממקד המערער את טענותיו באמירותיו של בית המשפט אל הצדדים, לפיהן "כדאי לכם" להגיע להסדר טיעון. לשיטת המערער, ניתן ללמוד מאמירה זו כי דעתו של בית המשפט ננעלה בדבר אשמתו, במובן זה שאם לא יודה הרי שעונשו יוחמר. לתמיכת טענתו סוקר המערער את פסיקת בית משפט זה בשאלות כגון דא, ומסכם כי לשיטתו באמירה "כדאי לכם" יש כדי ללמד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים במובנו האובייקטיבי. המערער מבקש להדגיש כי טענותיו אינן נסמכות על תחושותיו הסובייקטיביות, כי אם על המסקנה האובייקטיבית המתבקשת מהתבטאויותיו של בית המשפט.

5.

לאחר שקראתי את החומר שלפניי, ומששקלתי את טענותיו של המערער, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הערעור שלפניי מסב עצמו על הצעתו של בית המשפט לצדדים כי ינסו להגיע להסדר טיעון ועל אמירתו, לכאורה, "כדאי לכם". ראשית, יצוין כי מעיון בפרוטוקול המצורף להודעת הערעור לא שוכנעתי כי הדברים המיוחסים לבית המשפט אכן נאמרו, שכן אלה לא מצאו כלל את ביטויים בפרוטוקול. כל שצוין בפרוטוקול הוא כי בית המשפט פנה לצדדים וציין בפניהם: "אני מציע לצדדים לנסות ולהגיע להסדר בתיק הזה". זאת ועוד, התבטאויות הצדדים ואמירותיו של בית המשפט לאחר הקראת החלטת הפסלות מלמדות אף הן על התנהלות שונה מזו שמייחס המערער לבית המשפט. כך למשל, הבהיר בית המשפט לסנגורו של המערער, כי אין הוא מתערב בעובדות כתב האישום וכי "העניין שלי זה האם לכבד את ההסדר או לא" (עמוד 1571 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2010). בהקשר זה, כבר פסקנו בעבר, כי מקום בו דוחה בית המשפט את גרסתו העובדתית של המערער בבקשת הפסלות, הרי שמוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי שגה בית המשפט (ראו: ע"פ 3161/09 יחזקאל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.7.2009) והאסמכתאות המופיעות שם). בנסיבות המקרה שלפניי, לא שוכנעתי כי עלה בידי המערער להרים נטל זה.

6.

שנית, ואשר להצעת בית המשפט לגופה, פסקנו בעבר כי אין במעורבות בית המשפט בגיבוש הסדר טיעון, כשלעצמה, קל וחומר שלא רק בעצם העלאת האפשרות לעריכת הסדר כאמור, כדי להביא לפסילת המותב (ראו: ע"פ 2356/07 גונצר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.3.2007); ע"פ 3551/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.4.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט

(2006) 182-181). עילת פסלות תקום רק במקרים נדירים בהם מעורבות בית המשפט בהסדר הטיעון מצביעה, באופן אובייקטיבי, על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. המקרה שלפניי אינו נמנה עם מקרים חריגים ונדירים אלה. בית המשפט הבהיר מפורשות, הן בהחלטת הפסלות והן בדיון לאחריה, כי דעתו אינה נעולה וכי הצעתו נועדה אך כדי לבחון האם נכונים הצדדים לסיים את ההליך באמצעות הסדר טיעון. בנסיבות אלה, ואף אם ראוי היה לנסח את הצעת בית המשפט באופן אחר, הרי שאין בהצעתו של בית המשפט כדי להצביע על נעילת דעתו בדבר אשמתו של המערער, ובוודאי לא באופן המגבש באופן אובייקטיבי חשש ממשי למשוא פנים.

7.

בהתבסס על האמור לעיל, ומשלא מצאתי כי עלה בידי המערער להוכיחו קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, הערעור נדחה.