ע"פ 9651/03 אלכסנדר שוחט נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בשני מעשי אינוס שביצע כלפי אשתו והן בעבירת כליאת שווא שביצע כלפיה. הרשעתו באחת מעבירות האינוס ובעבירה של כליאת שווא הייתה ברוב-דעות, וכנגד חלק זה מן ההרשעה הופנה עיקרו של הערעור. עיינו בהכרעת דינם של שופטי הרוב ובחוות-דעתו של שופט המיעוט ונחה דעתנו כי אין טעם היכול להצדיק התערבות בהכרעת הרוב. יצוין כי גם שופט המיעוט לא סבר כי יש מקום לפקפק באמתות גרסתה של המתלוננת, אלא אך כי אפשרי היה להסיק מדבריה כי בטרם בוצע בה המעשה המיני חזרה בה מהתנגדותה. נראה לנו כי צדקו שופטי הרוב בקובעם כי נסיבות העניין לא הקימו ספק בדבר היעדר הסכמתה, מה גם שהמערער הכחיש את המעשה מכול וכול, וכלל לא טען כי שגה בהבנת עמדת המתלוננת. להרשעת המערער בעבירה של כליאת שווא היו לפני בית-המשפט המחוזי ראיות מספיקות. המדובר בקביעה עובדתית שקבעו שופטי הרוב ולא מצאנו מקום להתערב בה. העונש שנגזר על המערער, שכלל שנתיים וחצי מאסר בפועל, רחוק מלהיות חמור; מה גם שלחובת המערער כבר נזקפה הרשעה בגין פגיעה קודמת במתלוננת.

הערעור על שני חלקיו נדחה.