ע"פ 966/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, יוחסו למערער ואחר – אור ערוסי, שני אישומים שסיפור המעשה בהם זהה. בשני ימים בסוף חודש יולי 2006, הם ארבו למטיילים צעירים בסמוך לתחנה המרכזית באילת. בהגיע הצעירים למקום הובילו אותם המערער, שותפו ואדם נוסף, למבנה נטוש, ותוך איומים לפגוע בהם, ואף הכאתם בפועל, הם דרשו מקורבנותיהם לשפוך את תוכן כיסיהם והתיקים שהיו עימם. בהמשך נטלו המערער ושותפיו מהקטינים שלא כדין רכוש בעל ערך כספי ניכר.

המערער הודה בעובדות האמורות, ונוכח תסקיריו של שירות המבחן הוחלט להסתפק בגזירתו של מאסר על-תנאי, שירות לתועלת הציבור ופיקוח של שירות המבחן במשך שנתיים. דא עקא, המערער הפר את צו המבחן, ואם בכך לא די, התברר כי בשני ימים בסוף חודש יולי 2007 ותחילת אוגוסט 2007 הוא ביצע עבירות נוספות – פציעה בנסיבות מחמירות ואיומים.

בעקבות בקשה שהגיש שירות המבחן, הוחלט להפקיע את צו המבחן שניתן בשעתו, ובעקבות כך פנה בית המשפט לגזור את עונשו של המערער בשתי הפרשות שאוחדו בפניו (ת"פ 518/06 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ו-ת"פ 40189/08 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב). בגין כל אלה נדון המערער ל-12 חודשי מאסר, 13 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב בתשלום פצוי בסכום של 8,000 ש"ח. כמו כן, חולטה ערבות בסך 4,000 ש"ח עליה חתם המערער בעבר, והופעלו שני מאסרים על-תנאי, בני 12 ו-4 חודשים, במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת עומדת על 28 חודשים.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד גזר-הדין, אולם לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעונים על-פה, לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה לשנות מן העונש. אדרבא, התמונה המצטיירת היא כי חרף גילו הצעיר של המערער, וחרף הניסיונות שנעשו לשיקומו, הוא סיגל לעצמו אורח חיים עברייני בו גלום סיכון של ממש לציבור. משלא נתן המערער את לבו לתמרורי האזהרה שהציב בפניו בעבר בית המשפט, לא היה מנוס מלנקוט נגדו באמצעי ענישה חמורים יותר, השמים דגש על שיקולי גמול והרתעה. לא גילינו בעונש אותו גזר בית המשפט המחוזי חומרה כלשהי, אדרבא, נראה הוא בעינינו מתון נוכח עבריינותו הנמשכת של המערער. עם זאת, בעניין אחד החלטנו ללכת לקראתו, ואנו מורים על ניכוי ימי המעצר בהם היה נתון בגין ת"פ 40189/08 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מתקופת המאסר הכוללת. בכפוף לכך, הערעור נדחה.