ע"פ 9663/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, יליד שנת 1982, הכיר את המתלונן, קטין יליד חודש מרץ 1990 עם מוגבלויות, בעת שהדריך בקייטנה. בקיץ 2005 הועסק המערער כחונך בשכר למתלונן, ועל פי טענת המשיבה, הוא ביצע בו עבירות מין. בשלושה מועדים הוא אילץ את הקטין לנגוע באיבר מינו, במקרה אחר חשף בפני הקטין את איבר מינו, ובמועד נוסף החדיר את אצבעו לפי הטבעת של הקטין. נטען, כי המעשים בוצעו לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, ותוך איום על הקטין שאם יחשוף את המעשים, יחדל המערער להיות חברו.

המערער הודה בעובדות האמורות בגדרו של הסכם טיעון, ומכוחו עתרה המשיבה לגזור לו 10 חודשי מאסר, בעוד שההגנה ביקשה להימנע מהרשעתו וכתחליף לעונש להסתפק בחיובו לבצע שירות לתועלת הציבור.

בית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשת המערער, החליט להרשיעו בעבירות של מעשים מגונים, ובהמשך גזר לו 6 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות ו-8 חודשים מאסר על-תנאי. כמו כן נקבע כי המערער יהיה נתון בפקוח שרות המבחן במשך שנה, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 10,000 ש"ח.

בערעור שבפנינו מלין המערער כנגד הרשעתו והעונש שהושת עליו.

דין הערעור להדחות.

המערער חטא בעבירות קשות כלפי קטין, אשר הופקד בידיו לאחר שהקטין והוריו נתנו בו את אמונם. המערער ניצל אמון זה ואת נתוניו המיוחדים של הקטין לצרכיו, וכפה עליו את מעשים במטרה להגיע לסיפוק מיני. זו התנהגות קשה, מכוערת ומבישה, אותה יש להוקיע בכל פה, גם על ידי הרשעתו של העבריין.

גם בערעור כנגד העונש לא מצאנו ממש. תקופת המאסר שנגזרה למערער הנה מתונה ביותר, וספק אם יש בה מענה הולם לריבוי המעשים וחומרתם. באשר לפיצוי שנפסק למתלונן – איננו סבורים כי בית המשפט המחוזי שגה בהכלילו רכיב זה בגזר הדין, אף שהמשיבה לא עתרה לכך. כך או אחרת אין בידינו להתערב בסוגית הפיצוי, מאחר והמתלונן לא צורף כמשיב בערעור, וממילא לא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את עמדתו.

אשר על כן, הערעור נדחה.