פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
9665/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' אלון
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. מתלוננות
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי
בירושלים, מיום 22.10.06, בתיק פ.ח. 7021/06,
שניתן על ידי כבוד השופטים: מ' רביד, א' אפעל-גבאי, א' פרקש
תאריך הישיבה:
י"ב בתשרי התשס"ח
(24.09.07)
בשם המערער:
עו"ד ורצברגר נפתלי
בשם המשיבה 1:
בשם המשיבות 2:
בשם שירות המבחן למבוגרים
עו"ד אלעד וינשל
עו"ד דנה פוגל
גב' אדוה פרויד
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי במהלך עשר שנים שתחילתן בשנת 1995, ביצע המערער בקטינות שהתארחו בביתו, מעשים
מגונים. כתב האישום כולל שבעה אישומים מסוג זה, ובהם מתוארים מעשים אותם ביצע המערער בילדות בגילאים 8 עד 10, חלקם בתדירות גבוהה ולאורך זמן. בין היתר, נטען כי המערער נהג לחבק את הקטינות, לנשקן, ללטף את גופן לעתים מעל לבגדים ולעתים מתחתיהם, להתחכך בהן, ועוד.
המערער הודה בעובדות אשר יוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות לפי סעיפים 348(ב), סעיף 348(ב) בשילוב עם סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1), וכן סעיף 348 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך נדון המערער לששים חודשי מאסר, שנים עשר חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את הקטינות בסכומים שונים.
בערעור שבפנינו משיג המערער על חומרת העונש. להשקפתו, זנח בית המשפט המחוזי כליל כל שיקול של שיקום העבריין, ואת הדגש הוא שם על שיקולי גמול בלבד. לעניין זה נטען, כי טיפול הורמונאלי שניתן למערער בראשית שנות ה-90 כנגד עקרותו, הוא אשר הגביר את הדחף המיני שלו, שבהמשך גרם לו לסטות מדרך הישר. בינתיים, אותם דחפים אוזנו, ולפיכך, הסכנה הנשקפת ממנו שוב אינה קיימת. ועוד נטען, כי בית המשפט המחוזי נתן משקל יתר לתסקירי הנפגעות, שלהשקפת המערער, לא היו מאוזנים. לבסוף, נטען כי הפגיעה בקטינות היתה מינורית.
לא מצאנו בכל אלה עילה להקל בעונשו של המערער. במשך שנים אחדות הוא ביצע מעשים קשים בגופן של ילדות, רכות בשנים, אשר נתנו בו את אמונן, במטרה לספק את יצרו. גם אם היה קיים קשר בין הטיפול ההורמונאלי שקיבל המערער לבין העבירות שביצע, לדידנו אין ספק שהוא ידע כי מעשיו פסולים, ועל כן לא היה צריך להמתין עד שהעבירות תתגלינה כדי להתחיל לקבל טיפול מאזן. לו הקדים המערער למצוא לעצמו מזור, אפשר שהיתה נמנעת אותה טראומה שנגרמה בעטיו לילדות שבטרם הפכו לנערות כבר מצאו את עצמן קורבנות לעבירות מין. בנסיבות אלו אנו סבורים כי תקופת המאסר שגזר בית המשפט המחוזי, איזנה באופן ראוי בין כל השיקולים הדרושים לעניין, וכך היא השקפתנו גם בשאלת הפיצוי. בערעור זה יוצגו הקטינות (אשר צורפו כמשיבות) על ידי עוה"ד ד' פוגץ ונ' רחמים מ"מרכז נגה, הקריה האקדמית אונו", שהביאו בפנינו משנה סדורה בכל הנוגע למקומו של הפיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין ככלי העשוי לסייע בהטבת ניזקו של קורבן עבירות מין או אלימות. עם זאת, לא ראינו מקום להרחיב את היריעה בסוגיה זו, הואיל ולהשקפתנו אין בפיצוי שנפסק הפרזה כלשהי, אדרבא, אותו פיצוי הוא המעט שיכול המערער לעשות כדי לסייע לילדות בהן פגע כדי להתגבר על החוויה קשה שהיתה מנת חלקן.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ב בתשרי התשס"ח (24.09.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט