ע"פ 969/07 יעקב קריידלמן נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בה נדחתה בקשת העורר לעכב את ביצוע עונש המאסר בן 30 החודשים שהושת עליו, עד להכרעה בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח-תקווה.

2.

העורר הורשע בבית משפט השלום בפתח-תקווה על-פי הודאתו, בעבירות של סחר בסם מסוכן, הספקת סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. המדובר בשלושה פרטי אישום לפיהם העורר, במספר הזדמנויות, מכר סמים מסוכנים מסוג קנאבוס וחשיש, תמורת סכומים של 50-200 ש"ח לכל עסקה. כמו כן, נמצאו בכלי העורר ובביתו סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית: כ- 140 גרם של סם מסוכן מסוג חשיש, כ- 3,400 גרם

של סם מסוכן מסוג קנבוס, 4 טבליות של סם מסוכן מסוג MDMA ו-96 טבליות של סם מסוכן מסוג LSD . בגזר הדין, עמד בית משפט השלום על חומרת מעשיו של העורר לאור כמויות הסם המשמעותיות שנתפסו אצלו, המלמדות על היקף פעילותו העבריינית. כן שקל את הנסיבות המקילות בעניינו של העורר על יסוד תסקיר שירות מבחן, ובהן: הודאתו בעבירות וחשיפת העסקאות השונות, עברו הנקי, ונסיבותיו האישיות הלא קלות הכוללות, בין השאר, את היותו קורבן פיגוע טרור שהובילו להתדרדרות במצבו הנפשי. לבסוף, נגזרו על העורר 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה, וכן הוצאו צווים לחילוט כספים שנתפסו ולהשמדת הסמים. בית המשפט הציע בפסק דינו כי שירות בתי הסוהר ישקול את שילובו של העורר בהליך טיפולי נוכח מצבו הנפשי, והורה בהקשר לכך על הבאתו של העורר בהקדם בפני רופא. בית משפט השלום עיכב את תחילת ביצוע המאסר ל-45 יום.

3.

לאחר הגשת ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי, פנה העורר בבקשה לעכב את תחילת ריצוי מאסרו עד להכרעה בערעורו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בציינו את חומרתן המופלגת של העבירות בהן הורשע העורר. הוא קבע כי מדובר במי שהחזיק בכמויות גדולות של סמים מסוכנים, מסוגים שונים, עבור בצע כסף. פעילותו של העורר חייבה מחשבה תחילה, תכנון והיערכות מוקדמת. לפיכך לא ניתן להתייחס לכך כאל מעידה חד-פעמית, אלא כמעשי עבריינות חוזרים חמורים. תקופת המאסר שנגזרה היא ארוכה, ויש סיכוי טוב כי הערעור יישמע במהלך החודשים הקרובים, עוד בטרם תסתיים מחצית תקופת המאסר. בכל מקרה, כך קבע, על רקע כלל הנסיבות אין להניח כי הערעור על העונש יתייתר באם העורר יתחיל בריצוי עונשו לאלתר.

4.

טוענת באת-כוח העורר בערר זה, כי משעוכב ביצוע עונשו למעלה משלושה חודשים עד לשמיעת בקשתו בבית המשפט קמא, יש בכך כדי להצביע כי ערך האכיפה המיידית של גזר הדין אינו מכריע. כמו כן, העובדה שהעורר היה משוחרר בתנאים מגבילים עד למתן גזר דינו והעובדה שהתייצב לכל הדיונים ולא הסתבך בכל עבירה נוספת, מעידות על כי לא נשקפת ממנו סכנה אמיתית, וכי אין חשש להימלטותו מהדין. כן נטען כי סיכויי הערעור טובים: היות העורר חסר עבר פלילי, וקיום נסיבות אישיות קשות ברקע ביצוע העבירות, והאמור באבחון הפסיכודיאגנוסטי ובתסקיר שירות המבחן, מצדיקים את עיכוב ביצועו של המאסר. מהמסמכים האחרונים עולה, כי העורר הינו אדם נורמטיבי, שפעל במצב דחק ולחץ מפאת אישיותו המיוחדת, וכי עונש מאסר בפועל עלול לערער עוד את מצבו הנפשי, בעוד שקיים לגביו פוטנציאל שיקום ממשי. התנהגות העורר למן רגע מעצרו, ושיתוף הפעולה המלא שהפגין ביחס לגורמי החקירה והגורמים הטיפוליים, מלמדים על חרטה כנה ועמוקה מצידו, וקבלת אחריות ורצון לתיקון ולשיקום. לאור כל אלה, קיים סיכוי של ממש להקלה ניכרת בעונש במסגרת הערעור ואפשר אף המרת המאסר בעבודות שירות על-פי המלצת שירות המבחן. לאור כל אלה, יש הצדקה לעיכוב תחילת ריצוי המאסר עד להכרעה בערעור.

5.

המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע עונש המאסר. היא טוענת כי קיים במקרה זה אינטרס מיוחד בריצוי מיידי של העונש לאור טיבן החמור של עבירות הסמים והצורך להרתיע מפני ביצוען. עונש המאסר אינו קצר, וגם הנסיבות האישיות של העורר אינן מצדיקות דחיית ביצוע המאסר. אין במקרה זה הצדקה לסטות מן הכלל הנוהג לפיו עונש יש לרצות מיד עם מתן גזר הדין.

6.

דין הערר להידחות.

העורר הורשע בעבירות סמים רציניות על-פי הודאתו. נגזר עליו עונש מאסר לא קצר של 30 חודשים. ערעורו נסב על העונש בלבד. נתונים אלה מצדיקים על פניהם את החלת הכלל לפיו יש להתחיל בריצוי עונש עם הינתן גזר הדין. סטייה מכלל זה אפשרית רק במסגרת חריגים לכלל הרחב שענין זה אינו נכנס לגידרם. נסיבותיו האישיות של העורר כפי שפורטו אינן מכניסות אותו לגדרו של חריג כלשהו, וקרוב לודאי שהן תישקלנה במסגרת הערעור. לאור חומרת עבירות הסמים בהן מדובר, ולאור תקופת המאסר הארוכה שנגזרה, אין חשש של ממש כי משך זמן המאסר שהעורר ירצה בפועל עד להכרעה בערעור יגלוש מעבר לתקופת המאסר שתיקבע בערעור. עם זאת ראוי להדגיש, כי עם תחילת ריצוי מאסרו של העורר יש לקיים את הוראת בית משפט השלום בגזר דינו, בדבר הפניית האחראים בשב"ס לצורך לשקול את שילובו של העורר בהליך טיפולי במסגרת מאסרו, לצורך להביאו בפני רופא בהקשר לכך, ולחובה להקדיש

תשומת לב מיוחדת לשלומו ולבריאותו הפיסית והנפשית.

לאור האמור, דין הערר להידחות.

על העורר להתייצב לריצוי עונשו ביום 11.3.07 במזכירות בית משפט השלום בפתח תקווה עד השעה 11:00.