ע"פ 9691/03 מחמוד עבד אל רחמן נ. מדינת ישראל

המערערים הורשעו – לאחר שהודו בעובדות כתב האישום המתוקן – בשתי עבירות של נסיון לרצח ובחברות בארגון טרוריסטי. המערער מס' 1 הורשע גם בשידול לחברות בארגון טרוריסטי. בין הצדדים הוסכם כי המדינה תעתור לעונש של 22 שנות מאסר בפועל לעניין המערער מס' 1, ו-20 שנות מאסר בפועל לעניין המערער מס' 2, וכי הסניגוריה תהיה חופשית במעשיה. כן התקבלו תסקירים. על המערער מס' 1 הוטלו 19 שנות מאסר ועל המערער מס' 2 הוטלו 17 שנות מאסר. הערעור הוא על חומרת העונש.

העונש שהוטל על המערערים אינו קל. הוא משקף את חומרת המעשה. עם זאת, הננו סבורים כי בהתחשב במכלול הנסיבות, מן הראוי להעמיד את עונשו של מערער מס' 1 על 17 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהוא לא יעבור עבירת פשע ועבירה על פי פקודת מניעת טרור, התש"ח-1948, בתוך שנתיים משחרורו. את עונשו של מערער מס' 2 אנו מעמידים על 15 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהוא לא יעבור עבירת פשע ועבירה על פי פקודת מניעת טרור, התש"ח-1948.

הושמעה בפנינו הטענה כי יש שוני מהותי בין רמת הענישה במקרה כמו אלה שלפנינו, לבין רמת הענישה במצבים דומים בהם הנאשמים הם יהודים. כל עניין לעובדותיו. השוויון בין ערבים ליהודים במדינתנו הוא גם שוויון בענישה במקרים דומים.

התוצאה היא כאמור לעיל.