ע"פ 9693/02 שמעון וענונו נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו ובעקבות הסדר טיעון שנערך עמו בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, יבוא סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות עצומה הקרובה ל-16 ק"ג. עוד הורשע המערער בעבירות של זיוף והתחזות כאחר, בשל הדרכון המזויף שבעזרתו יצא מהארץ לשם הבאת הסם. על-פי הסדר הטיעון, ביקש הסנגור להשית על מרשו 6 שנות מאסר בפועל ואילו התביעה עמדה על עונש של 8 שנות מאסר בפועל. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון ובמסגרתו גזר על המערער 7 שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים נוספות של מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירה מהעבירות שהורשע בהן. שני שותפיו של המערער לעבירה נידונו בנפרד ובשלב מאוחר יותר ל-6 וחצי שנות מאסר בפועל כל אחד.

בערעור שלפנינו העלתה באת-כוחו של המערער טענה מרכזית אחת ולפיה אין זה ראוי כי המערער ישא בעונש חמור יותר מזה שנגזר על שותפיו לעבירה. טענה זו ראינו לקבל. אין מחלוקת כי בהיררכיה של עברייני יבוא הסם, היה המערער הבלדר שאמור היה לקבל סכום כסף עבור שליחותו. אין להקל בעונשם של בלדרים המאפשרים יבוא סם, ובמיוחד כשמדובר בסם בכמות כה ניכרת. על פי חומרת העבירה, העונש שהושת על המערער אינו חמור כלל ועיקר; אך בשים לב לכך שהמערער הודה בחקירתו במשטרה וכן הודה מיד בבית המשפט, שלא כשני שותפיו לעבירה; ובשים לב לכך שחלקם בעסקה היה לא פחות גדול משלו, ולגרסת התביעה לפחות ביחס לאחד מהם יש להניח שהיה יוזם ומזמין העסקה, הרי היחס בין כל העונשים שהוטלו בהסדרי טיעון מצדיק הקלה מסויימת בעונשו של המערער.

אמנם הכלל בדבר אחידות העונשים אינו עקרון מקודש שאין לסטות ממנו, אך בנסיבות הענין שלפנינו לא שוכנענו כי המערער ראוי לעונש חמור יותר מזה שנגזר על שותפיו לעבירה. בהתחשב בכך ובהתחשב בעובדה שהמערער הודה בחקירתו ובמשפטו וחסך את הבאת הראיות, בשונה משותפיו לעבירה, החלטנו לקבל את הערעור ולהעמיד את עונשו של המערער על 6 שנות מאסר בפועל. עונש המאסר על תנאי שהוטל עליו יעמוד בעינו. תקופת המעצר תנוכה מן המאסר והיא תחושב החל מיום 27.3.02.