ע"פ 9693/04 מוטי יפרח נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל:

1.המערער הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן, והורשע בעבירות של ניסיון לקבל שירות של מעשה זנות מקטינה, עבירה לפי סעיף 203ג לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ) יחד עם סעיף 25 לחוק; עבירה של בעילה אסורה בהסכמה, עבירה לפי סעיף 346(א)(1) רישא לחוק (שתי עבירות); ועבירה של ניצול קטינים לזנות, עבירה לפי סעיף 203ב(א)(2) לחוק בנסיבות סעיף 202 לחוק. לאחר טיעון וקבלת תסקיר קצין מבחן, גזר עליו בית המשפט עונש מאסר של ארבע וחצי שנים לריצוי בפועל מיום מעצרו- 9.2.04, וכן נידון לשתי שנות מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירת מין שהיא פשע, או אחת מהעבירות שבהן הורשע. הערעור הוא על חומרת העונש.

2.מסכת העובדות המתוארת בכתב האישום, ואשר בה הודה, נסבה על ניצול קטינה למעשה זנות, כאשר מדובר במתלוננת קטינה אשר באה לאחר שעות הלימודים לעבוד אצל המערער שניהל דוכן בשוק לממכר דיסקים וסרטים פורנוגרפיים. המערער ניסה לנשקה בפיה תוך שהוא מפתה אותה כי יקנה לה בגדים אם תשכב איתו ואחר כך נתן לה חמישים ₪, ואמר לה שלא תספר לאיש על מה שקרה. בהזדמנות נוספת, לאחר העבודה בדוכן, נסעה המתלוננת עם המערער אל דירתו, לשם הגיעו שני גברים, ביחד עם חברתה של המתלוננת, אף היא קטינה. המערער נכנס עם המתלוננת לחדר השינה, סגר את הדלת וניסה לשכנע את המתלוננת לשכב איתו, ומשסירבה ביקש שתמצוץ את איבר מינו והוא ישלם לה כסף עבור זה. גם לכך סירבה המתלוננת. בהמשך, ביקש האדם הנוסף שהיה בדירה לשכנע את המתלוננת לשכב איתו ועם המערער, ומשסירבה אמר לה המערער שהפסידה, כי הוא לא יתן לה מתנות, וסירב גם לשלם לה את שכר עבודתה בשוק. במעשיו אלו ניסה המערער לקבל שירות של מעשה זנות מקטינה. בהזדמנות נוספת הסיע המערער את המתלוננת לדירתו, הפשיט אותה ובעל אותה, ובתום המעשה נתן לה 100 ₪. בשני מקרים נוספים הורה המערער למתלוננת להתלוות לשני גברים שונים שהגיעו לדוכן. כל אחד מהם הסיע את המתלוננת לקרבת מקום וביקש שתשכב איתו. אחד מהגברים בעל אותה, ולאחר מכן שם על חזה שטר של 100 ₪. במקרה השני, ביצע הגבר במתלוננת מין אוראלי. עוד מתאר כתב האישום שהמתלוננת על-פי הנחיית המערער התלוותה לגברים שונים שהגיעו לדוכן, לאחר שאלו שוחחו עם המערער והלה אמר לה לשכב עימם, והיא אפשרה להם להחדיר את איבר מינם לאיבר מינה ולבצע בה מעשה סדום. בתום המעשים נתנו הגברים למתלוננת תשלום כספי. במסגרת אישום נוסף הורשע המערער בבעילה אסורה בהסכמה של קטינה נוספת שמלאו לה 14, אך טרם מלאו לה 16 שנים.

3.בא-כוח המערער ניסה לשכנענו שהעונש שהושת על המערער הינו חמור יתר על המידה, וכי בית המשפט לא נתן משקל להודאתו המיידית של המערער, לעובדה שמדובר במתלוננת שעל-פי המזכר ת/1 עוסקת בזנות בלי שום קשר למערער, לעובדה שהמערער לא הפיק כל רווח כספי עבור הבאתה של המתלוננת לעיסוק בזנות, ולכך שנאשמים אחרים באותה פרשה נידונו לתקופת מאסר קצרות יותר. כמו כן מפנה הוא לתסקיר שירות המבחן, שלדעתו מציע לא לפגוע יתר על המידה בכוחותיו של המערער לחזרה להשתלבות בחברה בהמשך, ולכן ממליץ לא להחמיר בעונשו.

4.בא-כוח המדינה סבור שמעשיו של המערער הם שדרדרו את המתלוננת למקום אליו הגיעה. המעשים הם חמורים, והעובדה שנאשמים אחרים נידונו לתקופות מאסר קצרות יותר מקורה בקשיים ראייתיים, ולפיכך אין הצדקה כי עובדה זו תשפיע על העונש שנגזר על המערער.

5.לא מצאנו שיש להתערב בעונש שנגזר על המערער, באשר לא מצאנו שהעונש חמור יתר על המידה. העבירות שעבר המערער יש בהן חומרה רבה וכיעור רב. מסכת העובדות כפי שנפרשה בכתב האישום המתוקן מציירת תמונה קשה של קטינה שביקשה להתפרנס מעבודה, ומצאה עצמה כלי לסיפוק יצריו של המערער תמורת כסף, תוך שהוא מאפשר לחבריו, באי הדוכן, ליהנות משירותיה של הקטינה. בתסקיר שהגיענו מהימים האחרונים, מציין שירות המבחן כי המערער ממשיך ומציג עמדת קורבן, מאשים גורמים חיצוניים, ואינו מגלה אמפתיה לנפגעת. לפיכך, לא מצאנו שראוי שנתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

על בסיס כל האמור, הערעור נדחה.