ע"פ 9707/02 רחל פרידמן נ. חי גל פרוייקטים מקרקעין ובנייה (1994

1.המשיבים הגישו כתב תביעה לבית המשפט המחוזי בו טענו כי המבקשים הפרו הפרה יסודית שני הסכמים עליהם חתמו, לפיהם ימכרו המשיבים למבקשים דירה בקיסריה, והמבקשים ימכרו את דירתם בחיפה למשיבים (להלן: "הדירות"). המשיבים ביקשו סעד של פינוי/סילוק יד/החזרת חזקה בנכס מקרקעין בקיסריה, וכן סעד כספי. במסגרת התביעה הוגשה בקשה במעמד צד אחד להטלת עיקול זמני על הדירות.

2.בית המשפט המחוזי (כב' הרשם השופט ע' גרשון) נתן שתי החלטות בעניין. בראשונה- ניתן הסעד הזמני שהתבקש, ובשניה - במעמד שני הצדדים- ביטל הוא את החלטתו הראשונה, מאחר והשתכנע כי הסעד המבוקש על ידי המשיבים הוא תביעה לסעד הצהרתי, במסגרתה אין מקום להטלת עיקול.

3.בהליכי ערעור שהגישו שני הצדדים על החלטת הרשם, קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט גינת) את ערעור המשיבים והורה כי העיקולים הזמניים שהוטלו בהחלטתו הראשונה של הרשם יעמדו על כנם בתנאים ובהיקף שנקבעו באותה החלטה.

הטעמים לכך היו, כי הוכח לכאורה כי המבקשים הם שהפרו את הסכמי המכר וכי המשיבים התובעים סעד כספי וגם סעד של החזרת חזקה בנכס מקרקעין, זכאים להטיל עיקול זמני על הדירות לפי תקנה 374(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות). על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

4.דין הבקשה להידחות. נימוקי בית המשפט המחוזי באשר לפרשנות תקנה 374(א) לתקנות, יפים בעיני. מאחר והוכח לכאורה כי המבקשים הפרו את ההסכמים, הרי שרשאי היה בית המשפט לעשות שימוש בשיקול דעתו הנרחב ולהיעתר לבקשה למתן צווי עיקול זמניים. אין המקרה דנן בא בגדר החריגים המצדיקים התערבותה של הערכאה השלישית, מה עוד שההחלטה מושתתת על חומר ראיה לכאורי שהיה בפני שתי הערכאות ואף שכל אחת מהן הסיקה מסקנה שונה ממנו, נראה כי מסקנת כב' השופט ג' גינת בדין יסודה.

למותר לציין כי העיקולים יעמדו בתוקפם עד למתן פסק דין סופי בתובענה העיקרית או עד למתן החלטה אחרת, לפיה המוקדם. וכן, כי אין בקביעות שנקבעו בהחלטות נשוא בקשה זו כדי להשליך על הזכויות כפי שתתבררנה בתביעה גופה.

הבקשה נדחית ללא הזמנת תשובה, ולפיכך ללא צו להוצאות.