ע"פ 9714/04 גמליאל זאבי נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות בנשק לפי סעיף 338(5) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בגזר הדין נקבע, כי על המערער לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות. בערעור נטען, כי בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת י' הכט) צריך היה להסתפק בקביעה שהמערער ביצע את העבירה ולהימנע מהרשעתו.

2.לאחר הגשתו של כתב האישום לבית משפט קמא הגיעו הצדדים להסדר טיעון. על פי ההסדר, תוקן כתב האישום והוסכם כי ייקבע שהמערער ביצע עבירה לפי סעיף 338(5) לחוק. עוד הוסכם, כי יוגש תסקיר של שירות המבחן שיכלול התייחסות לסוגיה האם להרשיע את המערער. בעובדות של כתב האישום המתוקן, בהן הודה המערער, נאמר כי במועד כלשהו בשנת 2001 ירה המערער בנשק מסוג M-16 בוואדי ליד ביתו ועשה כן בדרך נמהרת ובאופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם או לגרום לחבלה באדם. העובדות שבכתב האישום המתוקן הן מאד מצומצמות.

3.בית המשפט המחוזי קבע, כי אין מקום להימנע מהרשעה. על פי גישתו, ובהסתמך על פסיקה של בית משפט זה, הימנעות מהרשעה הינה חריג, כשהכלל הוא שיש להרשיע אדם שנמצא כי ביצע עבירה. עמדתו של בית משפט קמא הייתה שהואיל ועסקינן בעבירה של ירי, הכוללת סיכון חיי אדם, יש להעדיף את האינטרס הציבורי וזאת לשם הרתעת הרבים. בית המשפט לא התעלם מטענת המערער כי ההרשעה עלולה לפגוע בו בעתיד.

4.שירות המבחן הגיש לבית המשפט המחוזי תסקיר ממנו אנו למדים כי המערער, שהינו כבן 30, הוא אדם נורמטיבי המנהל אורח חיים תקין. את שירותו הצבאי הוא עשה ביחידה קרבית ואף עבר קורס קצינים. המערער הוא נשוי וכיום יש לו שלושה ילדים. אחרי שחרורו מן הצבא הוא עבד בענף הבניין ולאחר נישואיו, בשנת 2001, עבר לעסוק בחקלאות. הוא עוסק עתה בגידול צאן. שירות המבחן העריך כי העבירה בוצעה על רקע "מצב מאיים" שהמערער הפעיל לגביו דרכי התמודדות אותם הכיר בשירותו הצבאי. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה ולהטיל על המערער צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות. יצוין, כי בינתיים השלים המערער את השירות לתועלת הציבור.

5.מסכימים אנו עם הערכאה דלמטה כי במקרה זה אין צידוק להימנע מהרשעה ולהסתפק בקביעה שהמערער ביצע את העבירה בה הואשם. כפי שאמר בית המשפט המחוזי, העבירה בה מדובר מתייחסת למעשה רשלני שיש בו כדי לסכן חיי אדם בעת עשיית מעשה בכלי ירייה. אכן, הסעיף איננו מדבר על תוצאותיו של המעשה הרשלני אלא על מה שעלול היה לקרות, והכוונה היא לסיכון חיי אדם. על מנת להצדיק הימנעות מהרשעה יש להצביע על נסיבות חריגות לפיהן עצמם ההרשעה תהווה עונש בלתי מידתי. כאמור, המערער עוסק כיום ברעיית צאן. קשה לראות כיצד ההרשעה תפגע בעיסוקו זה. המערער מביע חשש כי ההרשעה תמנע ממנו השתתפות בקורס מפקדי פלוגות במסגרת צה"ל. אף אם אכן כך הוא, דעתנו היא כי אין בטעם זה די על מנת שתבוטל ההרשעה. משאין זה כך, דין הערעור להידחות.

6. הערעור נדחה.