ע"פ 9733/04 מחמד זיאד דאוד נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1.המערער הורשע על-פי הודאתו בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח והסתייעות ברכב לביצוע פשע. המעשים שבגינם הורשע המערער בעבירות אלה פורטו בכתב-האישום המתוקן ועל-פי האמור בו נהג המערער ללא רישיון נהיגה ברכב שנגנב שעות ספורות קודם לכן מביתה של המתלוננת במושב בית עזרא. במהלך נסיעתו ומשהבחין במחסום משטרתי, החל המערער בנסיעה פראית על השוליים ועל דרך עפר, תוך ביצוע פניית פרסה, בניסיון להימלט מן השוטרים. המערער לא נענה לדרישת השוטרים שסימנו לו לעצור ואף משהתנגש הרכב שבו נהג במעקה הבטיחות ונעצר המשיך המערער בניסיונותיו לחמוק מן השוטרים וסרב לדומם את המנוע ולצאת מן הרכב. תחת זאת לחץ על דוושת ההאצה ובעוד אחד השוטרים תלוי על הרכב, כשפלג גופו התחתון מחוץ לרכב ופלג גופו העליון בתוך הרכב, החל המערער בנסיעה מהירה באופן שעלול היה לגרום למחיצת השוטר בין דפנות הניידת ובין הרכב בו נהג המערער. ואכן, רגלו של השוטר נמחצה במהלך נסיעה זו בין שני כלי הרכב. לבסוף הצליח השוטר להשתלט על מתנע הרכב ודומם אותו, ואז החל המערער להשתולל ולהכות את השוטרים שביקשו לעוצרו עד שנכבל באזיקים. בשל מעשיו אלה, שבהם הודה, גזר בית המשפט המחוזי בבאר שבע על המערער 38 חודשי מאסר בפועל, וכן תקופות שונות של מאסרים על-תנאי בהתאם לעבירות שבהן הורשע.

בגזר-הדין ציין בית-המשפט את חומרת מעשיו של המערער ואת התופעה המדאיגה שהתפשטה במיוחד במחוז הדרום למימדים מדאיגים, של עבריינים פורעי חוק הנוהגים בפראות וגוררים את אנשי המשטרה למרדפים רכובים תוך סיכון חיי אדם בנתיבי תחבורה וכן תוך סיכונם של השוטרים הפועלים לאכיפת החוק ומוצאים עצמם מטרה לאותם עבריינים. לפיכך, סבר בית המשפט כי אין מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער במקרה זה, וכן סבר כי גילו הצעיר של המערער אך מחזק את הגישה המחמירה שיש לנהוג בו.

2.בערעור שבפנינו מלין המערער על העונש החמור שנגזר לו, החורג, לטענתו, מרמת הענישה המחמירה שאמנם קיימת בעבירות מן הסוג שבהן הורשע. המערער מוסיף וטוען כי בית המשפט שגה בכך שלא ייחס כל משקל לנסיבותיו האישיות, לעובדה שמשפחתו שרויה במצוקה כלכלית קשה וכן לגילו הצעיר ולעובדה שזו לו ההסתבכות הראשונה עם החוק. המערער מוסיף ומציין כי אותה תופעה מדאיגה שהתפשטה במחוז הדרום ועליה עמד בית המשפט בגזר-הדין, אינה מאפיינת את המעשים שעשה והוא אינו קשור כלל לאותם מרדפים שתוארו. לבסוף מציין המערער, כי למד את לקחו והביע חרטה מידית על מעשיו ועל כך שהתפתה בשל מצוקה כלכלית למעשה פזיזות של העברת הרכב אשר נמסר לו על ידי אחר אל שטחי יהודה ושומרון. המערער הדגיש בהקשר זה כי כניסתו לישראל מלכתחילה נעשתה לצורך עבודה אצל קבלן טיח.

המשיבה, מצידה, מבקשת כי נאמץ את נימוקיו של בית משפט קמא ונורה על דחיית הערעור.

3.המעשים שבהם הורשע המערער מעשים חמורים הם ובית משפט זה אכן הביע לא אחת את דעתו כי יש להחמיר עם נאשמים המורשעים בעבירות ממין זה, בעיקר ככל שהדבר נוגע לתופעת המרדפים היזומים אשר התפתחה במחוז הדרום ואשר כרוכה בהתגרות מודעת באנשי החוק המסכנת עוברי אורח תמימים וכן את השוטרים העושים לאכיפת החוק. המערער אינו נמנה עם פורעי החוק היוזמים מרדפים מסוג זה, אך הסיכונים שיצר בהתנהגותו אינם נופלים בחומרתם מאלה שיוצרים אותם פורעי חוק, ובמקרה שלפנינו אף אירעה פגיעה ממשית בשוטר שניסה לעצרו.

בנסיבות אלה צדק בית משפט קמא בסוברו כי יש מקום להחמיר עם המערער. יחד עם זאת, נראה לנו כי החמיר עמו יתר על המידה משמצא שלא להביא בחשבון באופן כלשהו את נסיבותיו האישיות של המערער, את גילו הצעיר ואת העובדה שזו לו ההרשעה הראשונה בפליליים וממילא זה לו עונש המאסר הראשון. מטעם זה, ומטעם זה בלבד, מצאנו להפחית במידת מה מן העונש שנגזר על המערער ולהעמידו על 32 חודשי מאסר בפועל. יתר חלקי גזר-הדין יעמדו בעינם.