ע"פ 9748/01 אכרם מהאני נ. עזבון המנוח אבו ריא

השופט א' ריבלין :

המערערים 1 עד 4 נפגעו בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי גם כתאונת עבודה. בית-המשפט המחוזי הורה לנכות, ניכוי "רעיוני", את התגמולים המגיעים למערערים מן המוסד לביטוח לאומי, על יסוד הנכות שנקבעה לכל אחד מהם בבית-המשפט קמא. וזאת, בעקבות התרשמותו כי המערערים נהגו בחוסר תום לב ובחוסר סבירות בפניותיהם למוסד לביטוח לאומי, וכי הכשילו במכוון את תביעותיהם שם.

הערעור שהוגש לבית-המשפט העליון (ע"א 3557/96) נתקבל במובן זה שהדיון הוחזר לבית-המשפט המחוזי "כשלכל צד שמורה זכותו להביא ראיות נוספות, על מנת להראות אם יש הצדקה לניכוי גמלאות המוסד מסכומי הנזק של המערערים הנ"ל, ובאיזה סכום". מששבו המערערים לבית-המשפט המחוזי, התברר כי למערער הראשון אושרה בינתיים קביעת נכות צמיתה בשיעור של 100% במוסד לביטוח לאומי, וכי למערער 3 אושרה במוסד לביטוח לאומי קביעת נכות לצמיתות בשיעור של 5%. בית-המשפט המחוזי חזר וסבר כי בעניינו של המערער 3 ראוי לנכות ניכוי "רעיוני" את גמלאות הביטוח הלאומי כפי שהיו משתלמות לו אילו הוכרה שם נכות בשיעור שנקבע בבית-המשפט. בבית-המשפט נקבעה למערער 3 נכות רפואית של 50%, ואילו במוסד לביטוח לאומי נקבעה לו, כאמור, נכות בגובה 5% לצמיתות. אשר למערער 1, קבע בית-המשפט המחוזי כי פסק-הדין יישאר בעינו, בשינוי אחד בלבד – שעתה, משידועים סכומי הגמלאות שקיבל מן המוסד לביטוח לאומי, יש לערוך את החישוב על פי הסכומים שקיבל והוא עתיד לקבל בפועל. המערער 3 מלין על הקביעה בעניינו, ואילו המשיבים, שהיו הנתבעים בבית-המשפט המחוזי, מלינים, בערעור שכנגד שהוגש מטעמם, כנגד האמור בפסק-הדין בעניינו של המערער 1. לדעתם, ראוי היה להביא בחשבון הניכוי של תגמולי המוסד לביטוח לאומי שכר עבודה גבוה יותר ומכל מקום, כך הם טוענים, לא היה להם יומם בעניינו בבית-המשפט המחוזי, משום שסברו כי המערער 1 ויתר על בירור מחדש של עניינו.

בערעור שכנגד אין ממש, שכן אפילו היו מתקבלות כל טענותיהם של המשיבים בבית-המשפט קמא, לא היה בכך כדי לשנות מן התוצאה, שהרי סכום התביעה "נבלע" בתוך תשלומי המוסד לביטוח לאומי, ולא נותר בידי המערער 1 אלא תשלום היתר בשיעור 25% מכוח הוראת סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ו-1995.

אשר לערעור שבא מטעמו של המערער 3, נראה לי כי הדין עימו. עתה משנקבעה נכותו הרפואית לצמיתות, בפועל, על-ידי המוסד לביטוח לאומי, ונשתלמו למערער 3, בפועל, גמלאות, לא הושמה תשתית להנחה כי המשיבים צפויים לתביעה מן המוסד לביטוח לאומי בסכום העולה על סכום הגמלאות שנשתלמו לידיו בפועל. לא שוכנעתי כי קמה במקרה זה עילה להתעלם מקביעות המוסד. האפשרות כי המערער 3 ישוב במוקדם או במאוחר אל המוסד לביטוח לאומי, ויטען להחמרה במצב בריאותו, אינה מיוחדת לנסיבות של המקרה הזה.

מטיעוני הצדדים היום עולה כי המסמכים שהיו בפני המומחה הרפואי שחיווה דעתו בבית-המשפט אודות מצבו של המערער 3, הוצגו גם בפני רופאי המוסד לביטוח לאומי. המוסד ידע על דבר המשפט המתנהל בעניינו של המערער 3, ולא הונחה תשתית די שתצדיק, במקרה זה, ניכוי העולה על סכום הגמלאות שנקבעו על-ידי המוסד לביטוח לאומי.

התוצאה היא שהייתי מציע לקבל את הערעור במובן זה שפסק-הדין יתוקן באופן שניכוי תשלומי הביטוח הלאומי יחושב, נכון ליום פסק-הדין, בהתאם לתגמולים שנשתלמו על-פי קביעות המוסד. שכר טרחת עורך-הדין יתוקן בהתאם. המשיבים יישאו בהוצאות המשפט של המערערים וכן בשכר טרחת עורך-דינם בבית-משפט זה בסכום של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ על הסכום הזה.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים.

ה נ ש י א

המשנה לנשיא ת' אור :

אני מסכים.

המשנה לנשיא

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין.