ע"פ 9753/02 אבועייש קמאל נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על-פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בשני תיקים פליליים. בתיק האחד הורשע המערער בעבירות של קשירת קשר לפשע, וסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 332(3) ו-332(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בתיק השני, אותו ביקש המערער לצרף לתיק האחר, הורשע המערער בעבירות של הפרת הוראה חוקית ועבירות נוספות זהות לעבירות שבתיק הראשון.

יצוין, כי העבירות בתיק הנוסף בוצעו על ידי המערער תוך כדי הפרת תנאי השחרור בערובה שהוטלו עליו כחלופת מעצר בתיק הראשון.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע גזר על המערער, בשל העבירות בשני התיקים, 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו ו-18 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים.

הערעור מכוון נגד חומרת העונש. בא-כוחו של המערער, שטען כל מה שניתן לטעון לטובת המערער, ציין את נסיבותיו האישיות המיוחדות של המערער וכן את העובדה כי על אחיו, אשר השתתף באחד האירועים, נגזר עונש של 7 חודשי מאסר בלבד.

לאחר ששמענו את טיעוניהם של שני בעלי הדין הגענו למסקנה כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. העבירות שבוצעו הן חמורות ביותר. מדובר לא רק ביידוי אבנים על מכוניות חולפות אלא גם בהנחת מחסום אבנים בכביש. במעשים אלה יש סיכון גדול לחיי אדם ויש להחמיר בענישה בנסיבות אלה.

באשר לפער בין העונשים, שהושתו על המערער ואחיו, יש לציין כי המערער הורשע בשני תיקים נפרדים, בעוד אחיו הורשע בתיק אחד בלבד. כפי שציינה באת-כוח המדינה, תלויים ועומדים נגד האח שני כתבי אישום נוספים שבהם טרם נגזר דינו. כן יש לציין, כי המערער ביצע, כאמור, את העבירות הנוספות בתיק השני, שעה שהיה משוחרר בערובה. בנסיבות אלה, אין מקום להקל בעונשו.

אני לכך הערעור נדחה.