ע"פ 9767/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.המבקש בתיק זה הורשע בבית משפט קמא בביצוע סדרה של מעשים מגונים בקטין בן משפחה - עבירה לפי סעיף 351(ג)(1) ביחד עם סעיף 348(א) ו-345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (כנוסחם בעת ביצוע העבירה). המעשים בוצעו בין השנים 91 עד 93. המתלוננת הינה אחייניתו של המבקש - ילידת 1985, משמע: תחילת המעשים בהיותה כבת שש ועד שמלאו לה שמונה שנים. בכתב האישום מפורטים מעשים שונים, חלקם מעשים המצויים במדרג הנמוך בקשת המעשים המוגדרים כמעשים מגונים וחלקם מעשים המצויים ברף הגבוה. כך למשל, בין היתר מדובר בכך שהמבקש הורה למתלוננת לפשוט את חצאיתה ותחתוניה ולשכב על בטנו. לאחר מכן הפשיל גם את תחתוניו וחיכך את גופו בגופה כשהיא מעליו. המעשים כוללים גם ניסיון להחדרת אבר מינו של המבקש לפיה של המתלוננת ועוד.

2.כתב האישום בתיק זה הוגש בתאריך 17.1.05. המתלוננת לא הצליחה להשתחרר מתוצאות המעשים ובשנת לימודיה התיכוניים האחרונה הייתה מוצפת חרדה. חרדה זאת הובילה אותה לפניה ליועצת בית הספר אשר בעקבותיה נחשפו המעשים, נפתחה החקירה והוגש כתב האישום.

3.בבית המשפט המחוזי הגיעו הצדדים לכלל הסדר שמכוחו תוקן כתב האישום (המעשים שפורטו לעיל משקפים חלק מכתב האישום המתוקן) והוסכם גם על תקרת הענישה שלה תטען התביעה. בית המשפט אמנם הגדיר את ההסדר בין הצדדים כהסכמה דיונית אולם באופיו מדובר בהסדר טיעון חלקי שהיה מקובל על הצדדים. במסגרת אותו הסדר, עתר הסנגור לעונש מאסר על תנאי או לחילופין לעונש מאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות.

הדיון בתיק זה התחיל ב-14.7.05 וגזר הדין ניתן בסופו של דבר ביום 8.11.06. פרק הזמן הארוך שחלף בין שני המועדים הוקדש לקבלת מספר תסקירים של שירות המבחן. באשר למבקש מדובר בחמישה תסקירים. בנוסף, הומצא לבית המשפט תסקיר נפגע עבירת מין המתייחס למתלוננת. בגזר דין ארוך ומפורט ולאחר שהתייחס לכל הנדבכים הרלוונטיים, הטיל בית משפט קמא (מותב בראשותה של כבוד השופטת ב' אופיר-תום וכבוד השופטים מ' סוקולוב וי' שנלר) עונש מאסר של שנתיים וחצי על המבקש. בנוסף, הוטל על המבקש מאסר על תנאי וכן חויב לפצות את המתלוננת בסכום שנקבע. על גזר הדין הוגש ערעור לבית משפט זה ובד בבד עימו הוגשה הבקשה הנוכחית שבה עותר המבקש לעכב את ביצוע המאסר עד למתן פסק דין בערעור שהוגש.

4.לטענת הסנגורית: הסיכויים כי בית משפט זה יתערב בעונשו של המבקש טובים שעל כן יש לאפשר לו למצות את הליך הערעור לפני שיתחיל בריצוי מאסרו. את טענתה כי מדובר בערעור שסיכוייו טובים, משתיתה הסנגורית על אלה:

א.

חלוף הזמן – זהו המוטיב העיקרי בטיעונים. חלפו כ-13 שנה מאז ביצוע המעשים ועד היום. בית משפט קמא אמנם התייחס בגזר הדין לסוגיה זו אלא שלא נתן לה את המשקל הראוי.

ב.

העונש שהטיל בית המשפט אינו עולה בקנה אחד עם המלצותיו של שרות המבחן בעניינו של המבקש. בית המשפט סבר כי יש להשית עליו עונש אף "תוך הסגת נסיבותיו האישיות שלו לשוליים" ובכך שגה.

ג.

הנורמטיביות בדרך חייו הנוכחית של המבקש. המבקש נשוי, אב לשלושה ילדים קטינים. המעשים בוצעו כאשר היה כבן 19-20. האדם הניצב כרגע לדין הוא אדם אחר, שלא הסתבך מאז בביצוע עבירות. משכך, יש לשים את הדגש על אינטרס השיקום ולהעדיף אותו על פני מטרות של הרתעה או גמול. המאסר ימיט כרגע אסון על משפחתו של המבקש שעל כן, כאמור, רבים הסיכויים שבית משפט זה יתערב בענישה עד כדי ביטול כליל של עונש המאסר בפועל.

5.שקלתי בקפידה את טיעוני הסנגוריה שניכר בהם שיצאו מן הלב ועדיין דעתי היא כי אין מקום במקרה זה לעיכוב ביצוע עד למתן הכרעה בערעור. אלה נימוקיי:

השיקול העיקרי העומד על הפרק הינו סיכויי הערעור והאפשרות כי עונש המאסר יבוטל כליל. גם יציאה מנקודת הנחה כי עונש המאסר יקוצר במידה זו או אחרת בערכאת הערעור, אין די בה. נראה לי כי הסיכויים לכך שעונש המאסר יבוטל לחלוטין אינם רבים. כפי שצוין לעיל, גזר הדין של בית משפט קמא מתייחס לכל השאלות שעל הפרק. אין לך שיקול אשר נעלם מעיניו של בית המשפט, גם אם הסנגוריה אינה תמימת דעים עימו באשר למסקנה המתחייבת.

6.באשר לחלוף הזמן שזהו כאמור המוטיב העיקרי: לזמן בהקשר זה יש מספר מימדים. המימד האחד הוא המימד האובייקטיבי, דהיינו: העובדה שחלפו כ-13 שנים מאז תום המעשים ועד היום. המימד הנוסף עניינו הנקודה שבה הבשילה החרדה וחוסר היכולת של המתלוננת להתמודד עם מצבה, עד כדי החלטה לחשוף את הפרשה. העובדה שהמתלוננת לא יכלה להכיל את המעשים שבוצעו בגופה, מצביעה על כך כי מבחינתה - הזמן לא הקהה את הטראומה ולא הביא למחיקתה. במובנים מסוימים ניתן לומר, כי הזמן מבחינתה עמד מלכת, שכן היא לא יכלה להמשיך בחייה כמות שהם, חרף העובדה שתפקדה היטב בכל מישורי חייה. המחוקק היה ער לכך שכאשר מדובר בקורבנות עבירות מין, הזמן פועל לעיתים נגד כיוון מחוגיו ומציף דברים שלכאורה נשכחו, שעל כן האריך את תקופת ההתיישנות בגין עבירות מין שבוצעו בקטין.

משאמרנו זאת לגבי הזמן, לא ניתן לראות בו גורם בלעדי שיביא בהכרח להתערבות בגזר הדין. השיקולים הנוספים שאליהם הפנתה הסנגורית נופלים בחשיבותם משיקול זה.

7.לאמור לעיל, מתווספת העובדה שמדובר בהסדר טיעון שבו שוקלל כבר נושא חלוף הזמן. מכֹח הסדר זה רשאית היתה המדינה לטעון לעונש מאסר של שלוש שנים. בית המשפט לא זו בלבד שלא חרג מן התקופה אלא הטיל תקופה קצרה הימנה. עיון בתסקירים השונים שהוגשו בעניינו של המבקש, כמו גם בתסקיר בעניינה של הנפגעת, מצביעים לכאורה על כך שבית המשפט שקל ואיזן גם את האמור בהם.

8.לפיכך, אינני רואה מקום לעכב את הביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 1.1.07 בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב. הערבויות הקיימות בתיק יישארו בעינם.