ע"פ 9780/02 שי לוי נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בביצוע עבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערער, למערער חנות בכביש הראשי שבשוק העירוני בעפולה – בסמוך לעסק של משחקי ומכונות מזל, השייך ליוסי סבג ז"ל – להלן "המנוח". המערער החליט בתקופה שלפני 18.6.00 לפתוח עסק למכונות ומשחקי מזל ולצורך כך רכש מכונות משחק, אשר סופקו לו ביום 18.6.00 שאז התברר לו כי הן אינן תקינות. המערער פנה למתווך שהזמין עבורו את המכונות הנ"ל אשר מסר לו כי הדבר נעשה בעקבות פניה של המנוח היות ואספקת המכונות למערער תאפשר לו להקים עסק מתחרה בסמוך לעסקו של המנוח. מידע זה הובא לידיעת המערער. בשעות הלילה של 18.6.00 התקשר המערער לטלפון הנייד של המנוח שהיה בדרכו בנסיעה לאום אל פחם וביקש ממנו להגיע לעסקו. המנוח ונוסעי המכונית חזרו לעפולה והמתינו במכונית. המנוח ירד מן הרכב ונכנס לעסקו. משהבחין המערער כי המנוח נכנס לעסקו יצא מחנותו ונכנס לעסקו של המנוח. כעבור זמן קצר, יצאו המערער והמנוח מהעסק של המנוח ויחד הלכו אל מאחורי המבנה. בעקבות דין ודברים בין המנוח למערער, דקר המערער את המנוח בסכין 14 דקירות. לאחר מכן נמלט המערער מן המקום. כתוצאה מהדקירות הנ"ל נגרם מותו של המנוח.

כתב האישום המקורי שהוגש נגד המערער ייחס לו עבירת רצח לפי סעיף 300א(2) לחוק העונשין וכן עבירת חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת סכין שלא כדין.

לאחר שמיעת כל ראיות התביעה ובטרם העיד המערער, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון אשר על פיו תוקן כתב האישום נגד המערער על ידי כך שיוחסה לו עבירת הריגה בלבד. בעקבות הסדר הטיעון הנ"ל חזר בו המערער מכפירתו, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן וכן הוסכם בין הצדדים כי העונש שיוטל על המערער יהיה בין שתיים עשרה לחמש עשרה שנות מאסר בפועל.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש מאסר של 15 שנה מיום מעצרו.

המערער קובל בפנינו על חומרת העונש שהוטל עליו. הוא טען מפי באת-כוחו כי בית המשפט המחוזי לא הביא בחשבון את חרטתו הכנה והמלאה. כמו כן לא נתן משקל ראוי לאמור בתסקיר של שירות המבחן אשר על פיו הוא "מודע היום לבעיית השליטה בכעסים ולהתפרצויות הכעס והזעם שהביאו אותו לא אחת להתנהגות אלימה". עוד טענה באת-כוח המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי ומספיק לנסיבותיו האישיות של המערער ולרקע ממנו צמח ולעובדה כי הוא גדל במשפחה קשת יום והתחנך בפנימייה בשל אלימות קשה מצד אמו.

נתנו דעתנו למכלול נסיבות המקרה שבפנינו כפי שעלו מגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובאנו לכלל דעה כי אף שהעונש שנגזר על המערער אינו קל, חומרתו הולמת את חומרתו מופלגת של המעשה שבו הורשע, ולכן לא מצאנו מקום להקל בעונשו.

כמו כן, לא התעלמנו מהעובדה שהמערער הביע חרטה על מעשיו, אך יחד עם זאת, מדובר בעבירה חמורה ביותר אשר בעטיה קופחו חיי אדם.

עוד עלינו לציין כי העונש שהוטל על המערער לא חרג מהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים.

כאמור, העונש שהוטל על המערער אינו עונש קל, אך גם העבירה שביצע קשה היא ביותר. העונש שהוטל על המערער מאזן היטב את שיקולי הענישה הראויים במקרה שלפנינו, והולם את הנסיבות. מכל מקום, איננו חורג לחומרה במידה המצדיקה התערבותנו.

סוף דבר, אנו דוחים את הערעור.