ע"פ 9783/04 עליזה פוטשניק נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא י' פלפל) בב"ש 21210/04 מיום 26.10.04 לפיה נדחתה בקשת המערערת לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליה עד למתן החלטה בערעור.

ביום 30.5.02 הורשעה המערערת בבית משפט השלום בבאר-שבע, על-פי הודאתה, במספר עבירות מרמה, זיוף ורכוש. ביום 18.6.03 נגזר דינה והושת עליה עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ו- 9 חודשי מאסר על תנאי. בית משפט השלום עיכב את ביצוע גזר הדין עד ליום 15.7.03.

לאחר הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, עוכב ביצוע עונש המאסר, תחילה עד סוף חודש אוקטובר 2003, ובהמשך עד למתן פסק-דין בערעור, וזאת על-מנת לאפשר למערערת לפנות לנשיא המדינה בבקשת חנינה. פנייתה של המערערת לנשיא נענתה בסירוב, בנימוק כי המערערת לא מיצתה את ההליכים המשפטיים. לאור זאת, ביום 21.4.04 נמחק ערעורה של המערערת, על-פי בקשתה, על מנת שתוכל לבקש חנינה בשנית, בלא שההליכים המשפטיים התלויים ועומדים בבית המשפט יהיו לה לרועץ, ונקבע כי על המערערת להתייצב לריצוי עונשה ביום 12.7.04. לטענת בא-כוח המערערת הובטח לו על-ידי ההרכב שדן בערעור, קודם למחיקתו, שהמחיקה לא תפגע במערערת אם תדחה בקשת החנינה. כפי שאני מבין להבטחה הנטענת אין זכר בפרוטוקול הדיון. בהמשך, עוכב ביצוע העונש עד ליום 8.8.04.

ביום 29.7.04, משההחלטה בבקשת החנינה טרם ניתנה, הגישה המערערת בקשה נוספת שכותרתה: "בקשה למתן ארכה להגשת ערעור וכן עיכוב ביצוע הליכי המאסר עד להחלטה בערעור". בבקשה זו ביקשה המערערת, לאור העובדה שהחלטת נשיא המדינה טרם ניתנה בבקשת החנינה, והואיל והיא מבקשת לנצל את זכותה הדיונית לערער על פסק הדין של כב' השופט מגד, "לעכב את ביצוע המאסר שנקבע ליום 8.8.04 עד למתן החלטה בערעורה של המבקשת" וכן "לראות בערעורה של המבקשת שהוגש לבית המשפט הנכבד במסגרת 7263/03 כערעור מתחדש חרף מחיקתו בדיון מיום 21.4.04". בהחלטה מיום 6.8.2004 החליט בית המשפט המחוזי (השופט א' ואגו) לעכב את ביצוע גזר הדין עד ליום 30.9.04. בהחלטה אין התייחסות לסעד הנוסף שהתבקש על-ידי המערערת, "לראות בערעורה (שנמחק) כערעור מתחדש".

ביום 31.8.04 נדחתה בקשת החנינה על-ידי נשיא המדינה, כיוון "שלא נמצאה הצדקה להיענות לבקשת החנינה". ביום 22.9.04 הגישה המבקשת "בקשה חוזרת לעיכוב ביצוע הליכי המאסר עד להחלטה בערעור". בבקשה האחרונה זו ביקשה המערערת לעכב את הליכי המאסר עד לאחר הדיון וההחלטה בערעורה של המבקשת. בכותרת הבקשה לא חזרה המערערת על בקשתה הקודמת "לראות בערעורה (שנמחק) כערעור מתחדש". אולם, בגוף הבקשה היא טענה כי "הערעור נמחק באופן פרוצדוראלי בלבד על מנת שהמבקשת תסיר את המכשול שעמד בפניה ולפיה הפנייה ללשכת הנשיא הנה רק לאחר מיצויים של ההליכים המשפטיים ובכלל זה הליכי הערעור". עוד נטען בבקשה זו, כי "בית המשפט הנכבד 'הבטיח' כי בכל מקרה לאחר הפניה לנשיא ולאחר תשובתו – יראו את ערעורה של המבקש כאילו עומד בפני ההרכב מבלי שנמחק". ביום 26.10.04 נדחתה (מפי הנשיא י' פלפל) בקשה אחרונה זו של המערערת. בהחלטה נאמר כי "הבקשה נדחית מחוסר סמכות… בנוסף לכך אין כל הצדקה לדחייה שביעית בריצוי עונש המאסר – על המערערת להתייצב מיד לריצוי עונשה בבית הסוהר". נראה שחוסר הסמכות לעכב את הביצוע, שאליו כיוון בית המשפט המחוזי בהחלטתו, מקורו בכך שבפני בית המשפט המחוזי כלל לא עמד באותה העת ערעור. אולם, בית המשפט לא התייחס לטענותיה של המערערת לעניין החייאת ערעורה שנמחק או להארכת המועד להגשתו.

לפניי טוענת המערערת, כי היא "נפלה בין הכיסאות". מצד אחד, היא נאלצה לבטל את הערעור שהגישה לבית המשפט קמא על-מנת לבקש חנינה מהנשיא. מן הצד השני, משנדחתה בקשת החנינה, גם כן מטעמים פרוצדוראליים, על-פי המערערת, נמנעה ממנה זכות הערעור על גזר הדין. לגופו של עניין טוענת המערערת, יש לעכב את ביצוע עונש המאסר ולאפשר לה לערער על גזר הדין, בשל נסיבות אישיות קשות וחריגות. מדובר באלמנה חולת סרטן והסובלת מבעיות פסיכיאטריות, אם לשתי בנות חולות ובת לאב נכה בשיעור של 100%.

לטענת המשיבה, יש לדחות את הערעור, ולו מן הטעם שהמערערת מפרה צווים שיפוטיים בכך שלא מתייצבת לריצוי עונש המאסר שהוטל עליה.

דין הערעור להידחות.

לא אתייחס במסגרת זו לטענותיה של המערערת בעניין ביטול ההחלטה בדבר מחיקת ערעורה או, כלשונה, "לראות בערעורה כערעור 'מחדש'", או להאריך את המועד להגשת ערעור חדש. זאת, משום שהערעור לא נסב על נושאים אלה, אלא על אי מתן צו לעיכוב ביצוע גזר הדין בלבד, וגם בית המשפט המחוזי לא התייחס בהחלטותיו לטענות המערערת בנושאים אלה. לעניין עיכוב הביצוע, מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי, שלאחר מספר כה רב של החלטות בהן עוכב הביצוע של גזר הדין, גם משיקולים שבדרך-כלל אינם מצדיקים עיכוב כזה, כמו השיקול של הגשת בקשת חנינה, אין מקום לעיכוב נוסף של ביצוע גזר הדין. למעשה, אין מקום לעכב את הביצוע גם משום שבפני בית המשפט המחוזי לא תלוי ועומד כיום ערעור על פסק הדין, זאת לאחר שהערעור שהוגש נמחק ביוזמתה של המערערת כדי שלא לפגוע בסיכויי בקשתה לחנינה. בית המשפט המחוזי אמנם טרם החליט בבקשה להחיות את הערעור או להאריך את המועד להגשתו של ערעור חדש, ובעניין זה פתוחה הדרך בפני המערערת לחזור ולפנות לבית המשפט המחוזי, אך בקשה זו, כשלעצמה, אינה מצדיקה עיכוב נוסף בביצוע גזר הדין.

הערעור נדחה.