ע"פ 9784/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בנצרת מצא את המערער אשם, על פי הודאתו, במספר עבירות: מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, איומים ותקיפה הגורמת חבלה ממש. נטען, כי בתאריך 13.4.08, לפנות בוקר, התכוונה אשה (להלן: המתלוננת) לעלות לבית הוריה הנמצא באחד מרחובות העיר נצרת, שם היא מתגוררת. אותה שעה עמדו במקום סמוך המערער עם אחר, ומשהבחין המערער במתלוננת הלך בעקבותיה לכיוון המעלית. כאשר נפתחה הדלת דחף אותה המערער פנימה, אולם היא נפלה על גבה מחוץ למעלית. חרף זאת, לא הרפה המערער מטרפו, ותוך שהוא אומר לה כי הוא נושא עמו סכין החל ללטפה מתחת לחולצתה, ולבסוף גרר אותה, ברגליה, לכיוון היציאה מהבניין. בהמשך, הפשיט המערער את המתלוננת מבגדיה התחתונים, תוך שהוא הולם בה באגרופיו לבל תצעק. חרף נסיבות אלו, גילתה המתלוננת תושייה והציעה למערער לתת לו את מבוקשו בדירתה, והוא הסכים לכך. כאשר הגיעו לדירה ניסתה המתלוננת למנוע מבעדו להיכנס. אולם, הוא ושב ואחז בה ברגליה וגרר אותה לעבר היציאה מהדירה, תוך שהוא הולם בראשה עם מעמד של עציץ. לשמע זעקותיה של המתלוננת ניעורו הוריה משנתם, ובעקבות כך נמלט המערער על נפשו.

המערער הנו יליד חודש ספטמבר 1990, ועל כן היה קטין בשעת ביצוע העבירה. לפיכך, נתבקש שרות המבחן להגיש תסקיר בעניינו, ולאחר שבית המשפט הרשיעו הוא הוסיף וגזר לו שלוש שנות מאסר, 24 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 20,000 ש"ח.

המערער משיג בפנינו כנגד העונש, תוך שהוא מטיל את יהבו על נימוקים אלה: הוא אדם צעיר, נעדר עבר פלילי, שבעת המעשה טרם הגיע לגיל בגרות, ושעד לאירוע עליו נקרא לתת את הדין היה אורח חייו נורמטיבי. ועוד נטען, כי המערער הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו והביע חרטה, ובדרך זו חסך את העדתה של המתלוננת בבית המשפט. לבסוף, נטען כי העונש חורג מרמת הענישה המקובלת.

לא מצאנו בערעור זה ממש. המערער תקף אשה שעשתה את דרכה לביתה בטבורה של עיר, מתוך כוונה לבצע בה עבירת מין. המערער לא בחל באמצעי כלשהו כדי לכפות את רצונו על קורבנו, וגם מאלימות קשה לא משך ידו. אדרבא, הוא הלם במתלוננת, הפשיטה מבגדיה, ולולא תושייתה אפשר שתוצאות המפגש היו חמורות פי כמה. נדמה כי ניתן בנקל לשער את רגעי הפחד והאימה שהיו מנת חלקה של המתלוננת, ועל כן, כדי לגמול לעבריין על מעשיו, מחד, ולהרתיע את הרבים, מאידך, היה מצווה בית המשפט להגיב על אירועים אלה בחומרה יתרה. נוכח האמור, דעתנו היא שלא זו בלבד שאין בעונש שהושת על המערער הכבדה כלשהי, אלא שהוא אף נראה בעינינו מתון ביותר.

אי-לכך, הערעור נדחה.