ע"פ 9797/03 אלי חוף נ. מדינת ישראל

המערער נמצא אשם, על-פי הודאתו, בשורת מעשי עבירה חמורים, שעניינם קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים, שימוש לרעה בכוח המשרה, גניבה בידי עובד ציבור וגניבה בידי מורשה. העבירות בוצעו בעת בה שימש המערער כעובד בכיר באגף השיקום של משרד הבטחון. בית-המשפט המחוזי גזר עליו מאסר לתקופה של ארבע וחצי שנים לריצוי בפועל. זאת, בנוסף לעונש מאסר מותנה ותשלום קנס בסכום של 100,000 ש"ח.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. הסניגור מבקש להקל בעונשו של המערער, בהדגישו את החרטה שהביע, העובדה שהחזיר מכספי הגזילה, מצב בריאותו והעובדה שבמהלך שירותו במשרד הבטחון העניק יחס אוהד לנכים שנזקקו לשירותיו וסייע לרבים מהם בדרך לשיקומם. הוא מבקש גם להביא בחשבון את העובדה שבמקרים חמורים אחרים נגזרו עונשים קלים יותר בערכאות הראשונות. נציגת המאשימה סבורה כי העונש שהוטל על המערער אינו חמור בנסיבות המקרה בשל חומרת העבירות, היקפן ומשך הזמן בהן בוצעו.

ואכן, העבירות בהן נמצא המערער אשם על-פי הודאתו הן חמורות. בית-המשפט המחוזי הביא בחשבון העונש את הנסיבות העומדות לזכותו של המערער ובנסיבות המקרה לא נוכל להקל עם המערער עוד.

התוצאה היא שהערעור נדחה.