ע"פ 981/09 חיים חלף נ. מדינת ישראל

בפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 30.1.2009 (במסגרת ע"פ 18079-01-09) אשר דחה את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית משפט השלום ברמלה מיום 1.1.2009 (פ 3815/06).

כנגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן לבית משפט השלום ברמלה, בו יוחסו לו ארבע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ארבע עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין; שלוש עבירות של סיוע להתחזות כאדם אחר, לפי סעיף 441 יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין; שתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ועבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.

ביום 8.9.2008 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט ) את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון שהושג בין הצדדים, ובו הוסכם כי המשיבה תבקש כי יושת על המערער עונש מאסר פועל שאינו עולה על תשעה עשר חודשים. ביום 1.1.2009 גזר בית משפט השלום על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל; שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור את העבירות בהן הורשע; קנס בסך 30,000 ש"ח או שישה חודשי מאסר תמורתו.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המערער לבית המשפט המחוזי מרכז. במסגרת הערעור הגיש בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט קמא. ביום 30.1.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ז' בוסתן ) את הבקשה, לאור העובדה כי העונש אשר הושת על המבקש אינו חורג ממסגרת הסדר הטיעון, וכי אין מדובר בעונש קצר אשר ריצויו יסתיים בטרם יישמע ערעורו.

מכאן הערעור שבפניי, בגדרו טוען המערער כי יש לעכב את ביצוע גזר דינו של בית משפט השלום עד לשמיעת הערעור בעניינו. לטענתו, קיים חשש כי המערער יסיים לרצות את עונשו במלואו, או למצער את חלקו הארי, בטרם יישמע ערעורו. זאת במיוחד כאשר לוקחים בחשבון כי שליש מתקופת מאסרו ינוכה קרוב לוודאי. בטיעון בעל פה בפניי היום, הוסיף בא כוח המערער כי בזמן ההליכים שהתנהלו נגדו בבית משפט השלום, שהה המערער במעצר בית מוחלט למשך 18 חודשים, ומאוחר יותר במעצר בית לילי. במשך תקופה זו לא הפר את תנאי מעצרו ולפיכך ברור כי לא נשקפת סכנה כי יימלט מאימת הדין, או סכנה לציבור מצדו, באם יעוכב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל עליו לתקופה נוספת. עוד הוסיף בא כוחו כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער אשר מגדל את ארבעת ילדיו לבדו, בעקבות מצבה הנפשי של אשתו. לבסוף טען בא כוח המערער כי סיכויי הערעור להתקבל טובים הם, לאור חוסר התייחסותה של הערכאה הדיונית לכך שחלקו של מרשו בביצוע העבירות בהן הורשע היה משני לעומת חלקו של המבצע העיקרי בפרשה, אשר הורשע בארבעה עשר אישומים ונגזרו עליו 48 חודשי מאסר בפועל. לדעת בא כוח המערער, חלקו של מרשו בביצוע העבירות כאמור מסתכם בעיקרו בהסעת המבצע העיקרי וסיוע לו, וגם שללו עמד על 10% בלבד מסך היקף ההונאה. לדידו, בנסיבות אלו קיים סיכוי גבוה כי ערכאת הערעור תקבל את ערעורו של המערער על חומרת עונשו.

מנגד בא כוח המשיבה ביקש לדחות את הערעור, וזאת משום שסיכויי הערעור על גזר הדין להתקבל קלושים הם. לגרסתו טענותיו של המערער אינן מחדשות דבר, והן היו לפני הערכאה הדיונית בעת מתן גזר הדין, אשר הולם ביחס לחלקו של המערער בביצוע העבירות בהן הורשע. עוד הוסיף כי תקופת ההמתנה הממוצעת לקבלת פסק דין בערעור בבית המשפט המחוזי מרכז עומד על שלושה חודשים לערך, ועל כן אין חשש כי המערער יסיים לרצות את מרבית עונשו עד ההכרעה בערעורו.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, נאשם אשר נגזר עליו עונש של מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין (ראו למשל בש"פ 3360/91 אבו ראס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.7.1991)). עיכוב ביצוע עונש מאסר יינתן רק במקרים מיוחדים אשר יתקיימו בהם נסיבות מיוחדות, אשר משקלן עולה על זה של משקל האינטרס הציבורי המתבטא באכיפה מיידית של הענישה (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769 (1999)).

בענייננו, לא השתכנעתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה זו. המערער הסכים להסדר הטיעון, ביודעו כי העונש המקסימאלי אותו תבקש המשיבה עומד על 19 חודשי מאסר. בית משפט השלום התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ולכן הטיל עליו עונש שהינו פחות מהעונש אותו ביקשה המשיבה. בנסיבות אלו הסיכויים להתערבותו של בית המשפט המחוזי בעונש שהוטל במסגרת הסדר טיעון אינם גבוהים. אוסיף לכך כי החשש כי המערער יסיים לרצות את עונשו בטרם יישמע ערעורו הינו נמוך, ועל כן הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

על המערער להתייצב ביום 8.2.09, לא יאוחר משעה 09:00, במזכירות הפלילית של בית משפט השלום ברמלה, לשם תחילת ריצוי עונשו.

לאור תקופת המאסר אשר הושתה על המערער, בית המשפט המחוזי מתבקש לקבוע את הערעור לשמיעה בהקדם האפשרי.