ע"פ 9835/05 מוחמד מחאג'נה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש יולי 2003, בעת שהמערער נשא בעונש מאסר בכלא שטה, הוא תקף אסיר אחר בכך שדקר אותו פעמיים עם דוקרן בצווארו, וכן בזרועו השמאלית ובחזהו. משניסה אחד הסוהרים לעצור את המערער, הוא איים לפגוע גם בו.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואיומים, וגזר לו 24 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי שלא יעבור עבירות אלימות, ו-6 חודשים מאסר על-תנאי של יעבור עבירת איומים.

בערעור שבפנינו, בו מלין המערער כנגד העונש שהושת עליו, נטען, כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לכל אלה: השפלתו בידי המתלונן; השינוי המשמעותי שהתחולל בו מאז שוחרר ממאסרו האחרון, כפי שהדבר מצא ביטוי בתסקיר שירות המבחן הראשון שהוגש בעניינו; הודאתו וחרטתו; וכן החשיבות שלא לקטוע את תהליך השיקום בו החל.

לדאבוננו, לא ראינו בכל אלה עילה להתערב בעונש. למערער עבר פלילי מכביד, והפעם הוא שב וחטא בתוך הכלא. הוא דקר את יריבו במכשיר חד, ומותר להניח כי אך בדרך נס לא נגרמה תוצאה קשה יותר. גם אם נניח לטובת המערער כי היה קורבן להשפלה ממושכת מצד המתלונן, אין להשלים עם הדרך בה בחר להגיב על כך, הואיל ובפניו היו פתוחות דרכי פעולה אחרות, פחות אלימות, וביניהן, פנייה לשלטונות הכלא. זאת ועוד, מתסקירו האחרון של שרות המבחן מצטיירת תמונה קשה ביותר, ואפשר שזו היתה תוצאה של ההחלטה להשית עליו מאסר נוסף. אולם, הדבר גם מלמד עד כמה לא הפנים המערער את הצורך לעשות שינוי מהותי בהתנהגותו ובחייו, ומכאן הסכנה הנשקפת ממנו. אם תוסיף לכך את עברו הפלילי, שוב אין ספק כי העונש שהושת עליו הנו מאוזן וראוי.

מטעמים אלה אנו דוחים את הערעור.