ע"פ 984/05 אלמירה רחמימוב נ. מדינת ישראל

א.המערערת נדונה, על פי גזר דין של בית משפט השלום בתל אביב (השופט ד' רוזן), למאסר בפועל בן 30 חודש, בעקבות הרשעתה, על פי הודאתה, בתשעה אישומים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה בידי עובד, זיוף בכוונה לקבל דבר, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים, ניסיון לגניבה בידי עובד ונסיון לקבלת דבר במרמה - בחלקם הגדול בעבירות מרובות, בין שתיים לתשע עבירות.

ב.המערערת עירערה לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש. בית המשפט המחוזי (השופטת אהד) דחה בקשה לדחיית ביצוע עד 1.7.05, ולפיכך פנתה המערערת ביום 30.1.05 לבית משפט זה בבקשה לדחיית ביצוע עד אותו מועד, בתקווה שבמהלך תקופה זו יישמע ערעורה על העונש בבית המשפט המחוזי. ניתנה דחיית ביצוע עד להחלטה. בעקבות שמיעת טענות בנושא רפואי, נקבע כי המערערת תעמוד לבדיקה רפואית בשירות בתי הסוהר. בדיקה זו נערכה, ונמצא כי המערערת תוכל להיעזר בשירותי הרפואה של שירות בתי הסוהר ככל הנחוץ.

ג.בא כוחה של המערערת עתר להמשך דחיית הביצוע עד לאחר שמיעת ערעורה על העונש ב-18.4.05 בבית המשפט המחוזי, וכן הפנה לכך ששותפתה לעבירות, שנדונה למאסר קצר יותר (24 חודשים לריצוי בפועל) וערעורה נמחק, קיבלה דחיה עד 1.4.05 בשל בדיקה רפואית. במהלך הדיון הצהיר שלא תוגש בקשה להליך מעבר לערעור על העונש בבית המשפט המחוזי, ושלא תתבקש דחיה מעבר להתארגנות קצרה, אם יידחה הערעור.

ד.באת כוח המדינה מתנגדת לבקשה בשל סיכוייו הנמוכים של הערעור על העונש, שכן הדעת נותנת, לשיטתה, כי לא יומר מאסרה של המערערת בעבודות שירות.

ה.עיינתי בבקשה ובחומרים שהוגשו, ושקלתי את טיעוני הצדדים. באתי כלל מסקנה, כי אין מקום לדחיה נוספת של הביצוע. המדובר בגזר דין שניתן בעקבות הודאה, ולכן הערעור נסב על חומרת העונש בלבד; אך המדובר בעבירות חמורות חוזרות ונשנות, שמשמען נזק כלכלי לבנק בו עבדה המערערת, פגיעה באמון הציבור, ועל כולנה השחתה של מערכות חשובות ושליחת יד לכיס הזולת.

ה.לעניות דעתי, סיכויי הערעור מעטים, ובכל מקרה הסיכויים קלושים להמרת המאסר בפועל בעבודות שירות. לכן לדחיה נוספת של המאסר אין משמעות, והיא מנוגדת לגישה הבסיסית של אכיפת חוק. באה עת שהמערערת תישא בעונשה, שעוכב מזה חודשים. ממילא גם אם יופחת עונשה במידת מה בערעור בבית המשפט המחוזי - ואיני קובע עמדה כמובן - הדעת נותנת כי נוכח מועדו הקרוב של הערעור לא תצא המערערת ניזוקה מבחינת זמן השהיה בכלא. אין מקום לטעת אף בליבה אשליות, ואת העונש עליה להתחיל לרצות. לא מצאתי כי מקרה זה בא בגדר אמות המידה שבהלכת ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241.

ו.אין בידי איפוא להעתר לדחיה נוספת. המערערת תתייצב לריצוי עונשה במזכירות בית משפט השלום בתל אביב ביום 23.3.05 עד שעה 10:00. תשומת לב שירות בתי הסוהר מופנית לצרכיה הרפואיים של המערערת שיש ליתן עליהם את הדעת מיד עם בואה להאסר, ובטוחני כי יינתן כל טיפול נחוץ.