ע"פ 9842/04 אליהו גושקס נ. מדינת ישראל

1.

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת נ' אוהד) בב"ש 93280/04 מיום 28.10.04, לפיה נדחתה בקשתו של המערער לעכב את ביצוע גזר הדין שנגזר עליו על ידי בית משפט השלום בפתח תקווה בת"פ 2619/00 ובת"פ 2607/00 וזאת עד למתן פסק-דין בערעור.

2.

המערער הורשע בבית משפט השלום בפתח-תקווה (השופטת ליה לב און), ביחד עם חברת אלפא שיווק דלק (1991) בע"מ ועם חברת אלדר דלקים בע"מ (להלן – החברות), אותן ניהל המערער, בשורה של עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, בכללן עבירות של אי-הגשת דו"חות במועד, הגשת דו"חות ללא צירוף התשלום הנובע מהם, הגשת דו"חות תקופתיים הכוללים ידיעות לא נכונות ללא הסבר סביר ומתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, אי-עשיית המוטל לעניין רישום דו"ח וניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך. על כל אחת מהחברות נגזר קנס בסך 1,000 ₪, בהתחשב בכך שהן אינן פעילות. על המערער נגזרו 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 70,000 ₪, או שנת מאסר תמורתם. כמו-כן הופעל מאסר מותנה בן שלושה חודשים במצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו.

3.

המערער והחברות הגישו ערעור על גזר הדין בלבד בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב. בד בבד עם הגשת הערעור, ביקשו המערער והחברות מבית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי (השופטת נ' אהד) דחה את הבקשה, בנימוקים הבאים: מדובר בפרשה חמורה המשתרעת על-פני כחמש שנים; תקופת המאסר שהושתה על המערער הנה ארוכה, שכן הוא מרצה שנת מאסר נוספת בגין אי-תשלום הקנס; ספק אם תינתן למערער הקלה משמעותית בעונשו; התנהגותו של המערער לא תרמה ליעילות הדיונים ולהבאת עניינו לסיום בדרך המהירה והקלה. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.

4.

המערער מעלה טענות רבות בדבר הדרך בה נוהל משפטו בפני בית משפט השלום. כך הוא טוען, כי נגרם לו עיוות דין חמור מאחר שלא ניתנה לו שהות מספקת להכנת טיעוניו לעונש וכן לא ניתנה לו הזדמנות לומר את דברו אחרון טרם מתן גזר הדין. סיכויי הערעור טובים, לפי הטענה, גם משום שגזר הדין חורג בחומרתו ממתחם הענישה המקובל בעבירות מס בנסיבות דומות, ובשל כך שבית משפט השלום לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, בכלל זה, מצב בריאותו הירוד. לעניין חומרת העבירות טוען המערער, כי יש לתת את הדעת לכך שאלו בוצעו כיוון שהמערער נרדף על-ידי נושיו, ולא מתוך כוונת זדון לרמות את שלטונות המס. בעניין המסוכנות, טוען המערער, שאין כל סיכוי כי ישוב לסורו ויבצע עבירות מס נוספות, שכן הוא חדל מכל פעילות עסקית. מבחינת משך תקופת המאסר, נטען, יש לראות את עונש המאסר כעומד על 21 חודשים בלבד ולא לכלול בו, לצורך שיקולי עיכוב הביצוע, את שנת המאסר בגין אי-תשלום הקנס. זאת, משום שבית משפט השלום לא קבע מועד לתשלום הקנס. בנסיבות אלו, נטען, מדובר בתקופה קצרה ודחיית הבקשה תביא לסיכול הערעור.

5.

המשיבה טוענת, שכיום המערער יושב במאסר בגין אי-תשלום הקנס, ולעניין הקנס כלל לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, וממילא אין עילה לעכב את עונש המאסר שאותו מרצה המערער כיום. בקשר לטענות המערער בדבר הפגיעה בזכויותיו, טוענת המשיבה, כי למערער ניתנה שהות מספקת להיערך לטיעונים לעונש, ובית המשפט קמא התייחס לכל הטענות שהעלה בעניין זה. אין עילה לעכב את הביצוע, טוענת המשיבה, גם משום שהערעור נסב על חומרת העונש בלבד ומדובר בתקופת מאסר לא קצרה. כמו כן, טוענת המשיבה שהמערער אחראי להתמשכות ההליכים במשפטו, בין השאר בכך שנעדר מישיבות בית המשפט ואף ניסה לצאת מן הארץ באמצעות דרכון מזויף. על כן, אין לתת בו אמון שיתייצב לדיונים בערעורו. בנסיבות אלה, סבורה המשיבה, המערער לא הרים את הנטל הכבד המוטל על מי שמבקש לעכב את ביצוע גזר הדין לאחר שכבר החל לרצות את עונשו.

6.

על-פי אמות המידה הנוהגות בעניין עיכוב ביצוע עונשי מאסר, כפי שנקבעו בפסיקה (ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241), אין מקום לעכב את ביצוע העונש במקרה הנוכחי.

הכלל, כידוע, הוא שאת העונש יש לרצות בסמוך לאחר מתן גזר הדין וחזקת החפות אשר עמדה למערער במהלך משפטו, שמנעה את מעצרו כל אותה העת, אינה עומדת לזכותו עוד כיום, לאחר הרשעתו. בעניין שלפנינו, הערעור נסב על חומרת העונש בלבד, ובמקרים מסוג זה הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע עונש המאסר. כמו-כן, תקופת המאסר שהוטלה על המערער הנה תקופה משמעותית, אשר בתוספת עם 12 חודשי המאסר בגין אי-תשלום הקנס, עומדת על 33 חודשי מאסר. מכאן, שאף אם קיים סיכוי מה להפחתת העונש, ולא אחווה על כך דעה, הדבר אינו מצדיק את עיכוב הביצוע. מקובלת עלי, כמו כן, הערכתן של הערכאות הקודמות, שבמקרה זה קיים גם חשש שהמערער לא יתייצב, אם ישוחרר, לשמיעת ערעורו, או לריצוי עונשו.

התוצאה היא שהערעור נדחה.