ע"פ 985/04 עבאס עמאשה נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד ובשניהם משיגים המערערים על גזר דין אחד שניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת. המערערים בע"פ 985/04 הם עבאס עמאשה (להלן – עמאשה) וכאמל אלוולי (להלן – אלוולי). המערער בע"פ 987/04 הוא שאם שאמס (להלן – שאמס). שאמס הורשע בעבירות של מגע עם סוכן זר (סעיף 114(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) וקשירת קשר לחטיפה לשם סחיטה (סעיף 499 ו-372 לחוק) . הוטל עליו מאסר בפועל של 13 שנים ומאסר מותנה של שנתיים ימים. עמאשה ואלוולי הורשעו בעבירה של חיפוי (סעיף 95(א) לחוק). כל אחד מהם נדון ל-4 שנות מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה של שנתיים ימים. ההרשעה באה לגבי השלושה בעקבות הודייתם, ולאחר תיקון של כתב האישום המקורי.

2.סיפור המעשה בו הודו המערערים הוא בתמצית זה: השלושה הם תושבי רמת הגולן. אסיר בטחוני ששמו ויאם עמאשה (להלן – ויאם) הוא חברו של שאמס. שני החברים החליטו לחטוף חייל צה"ל על מנת שיועבר לידי ארגון החיזבאללה, כדי שישמש כקלף מיקוח במשא ומתן לצורך שחרור אסירים בטחוניים. כפועל יוצא מהחלטה זו, קיים שאמס קשר עם אנשים שונים, תושבי הרשות הפלשתינאית, במטרה לקדם את תוכנית החטיפה. הקשר עם אותם אנשים היה קשר קונספירטיבי, תוך שימוש במילות קוד, באשגרים ובאמצעי מידור שונים. בשלב מסוים יצר שאמס קשר עם שני האחרים, עמאשה ואלוולי. הוא גילה להם את דבר תוכנית החטיפה וביקש שיסייעו לו. כחלק מן הסיוע האמור, יצרו אותם שניים קשר עם שתי נשים במטרה שגם אלה תסייענה במהלכים שונים שנגעו לחטיפה. בשלב מתקדם של ההכנות היה אמור שאמס לקבל לידיו אקדח, אלא שבטרם הדבר אירע נעצר שאמס וכן שני האחרים.

3.פרקליטו של שאמס טען, כי לא היה סיכוי ממשי לממש את תוכנית החטיפה וכי בפועל אין מדובר בשתי עבירות - קשירת קשר ומגע עם סוכן זר - אלא בעבירה אחת. עורך דינם של עמאשה ואלוולי טען, כי ראוי היה לייחס להם עבירה של אי מניעת פשע (סעיף 262 לחוק) ולא עבירה של חיפוי (לפי סעיף 95(א) לחוק). כמו כן הוא טען, כי השניים ידעו על קשירת הקשר בין ויאם לבין שאמס אך לא על קיום מגע עם סוכן חוץ. בנוסף לכך הועלו טענות שסמכו על נתונים אישיים שונים של המערערים. לא מצאנו ממש בערעור.

4.כאמור, שלושת המערערים הורשעו בעקבות הודייתם, שבאה לאחר תיקונו בהסכמה של כתב האישום. משכך, אין עוד מקום לטענה, כי ראוי היה להרשיעם בעבירות אחרות. מכל מקום, התיאור שבכתב האישום, אשר המערערים הודו בעובדותיו, תואם את המרכיבים של העבירות בהן הורשעו השלושה. אין צורך בדמיון רב על מנת להעריך את ההשלכות הקשות והחמורות של חטיפה של חייל והעברתו לידי החיזבאללה לשם מיקוח. לאור זאת, יש ליתן משקל נמוך ביותר לנסיבות האישיות. העונש, במיוחד זה שהוטל על שאמס, אכן חמור הוא אך עונש קל ממנו היה מחטיא את מטרות הענישה. אף עונשם של שני האחרים אינו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

5.אי לכך, הערעורים נדחים.