ע"פ 9864/08 איגור קורן נ. מדינת ישראל

המערער ביקש מהשופטת של בית משפט קמא לפסול עצמה כיוון שבאחד מהליכי המעצר טרם הגשת כתב האישום הובא בפני השופטת חומר הראיות לצורך אותם הליכים, שהיו ממושכים והשתרעו על פני שלוש ישיבות, לפיכך טען הסניגור המלומד בפני השופטת כי לא תוכל עוד לדון בתיק, כיוון שתחושתו הסובייקטיבית של הנאשם היא כי דעתה בעניינו ננעלה. כמו כן טען כי שופט אחר פסל עצמו מלדון בעניינו לאחר שדן במעצרו של המערער.

בהחלטה מנומקת היטב דחתה השופטת את בקשת הפסילה ואיני רואה עילה להתערב בהחלטתה זו.

כבר נאמר לא פעם בפסיקתו של בית משפט זה, שעצם הדיון במעצרו של נאשם ואף העיון בחומר לכאורי המובא לשם כך, אינו מהווה כשלעצמו עילת פסילה. עם זאת יש מקום גם לשקול את נסיבות העניין הקונקרטי. בעניינו של המערער ציינה השופטת כי חלף זמן ממושך מאז עיינה בחומר הראיות, כשנה וחצי, ולא זכור לה החומר שראתה בשים לב לכך שמאז דנה בבקשות מעצר רבות. כמו כן נמסר מפי באת-כוח המדינה כי עניינו של המערער בא בשלב המעצר בפני מספר שופטים, ואין מקום לפסילתם של השופטים מטעם זה בלבד. אכן, על פי תחושתו הסובייקטיבית היה שופט אחד שפסל עצמו מלדון בעניינו של המערער, אולם שופט זה דן בבקשת המעצר בשלב מאוחר יותר בבקשת המעצר עד תום ההליכים, ולא במעצר בשלב החקירה, ומכל מקום אין בהחלטתו שלא הובאה בביקורת הערעור כדי לשמש אמת מידה לעניין שלפני. שהרי עילת פסילה היא תלויית נסיבות קונקרטיות.

בנסיבות העניין כפי שנפרשו בתיק זה, דין הערעור להידחות.