ע"פ 9875/05 שי קסוטו נ. מדינת ישראל

1.המבקש ביקש לדחות את הדיון שנקבע למחר בפני כב' השופט צבן בשאלת מעצרו עד תום ההליכים. לטענתו, חומר החקירה הוא עצום ורב, ואין שום דרך סבירה להתגבר עליו עד הדיון הקבוע מחר. בקשה זו הועלתה תחילה, כמובן, לפני השופט צבן שציין בהחלטה מיום 9.10.05: "לצערי לא ניתן להעתר לבקשה. הח"מ יוצא לתקופת שבתון של ארבעה חודשים ביום 1.11.05 ואין אפשרות סבירה להעביר התיק לשופט אחר. בא-כוח העורר ייערך לדיון כמיטב יכולתו, בהסתמך על חומר הראיות העיקרי המחזיק 7-8 קלסרים, וכל חומר ראיות נוסף המצוי בידו."

2.על החלטה זו הוגש הערר שלפני. המדינה טוענת כי אין אפשרות להגיש ערר בכגון דא, כיוון שהחלטת השופט צבן איננה החלטה "בעניין הנוגע למעצר" כאמור סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996. עוד נטען על ידי הסניגור, כי לבא-כוח המבקש קבוע מחר דיון בבית משפט זה ושני הדיונים "מתנגשים".

גם בענין זה טוענת המדינה כי אין אפשרות להגיש ערר.

3.איני רואה צורך לקבוע מסמרות בעניין היקף הביטוי "עניין הנוגע למעצר" בסעיף 53 הנזכר. נראה לי, כי נושא של "התנגשות" דיונים איננו עניין כזה, ואוי לנו אם בית משפט זה יצטרך להכריע בשאלה באילו משני דיונים "מתנגשים", שאחד מהם הוא עניין של מעצר, על סניגור להתייצב. על בעל דין שיש לו דיונים "מתנגשים", ואין אפשרות לפתור את הבעיה בדרך אחרת, לדאוג לכך שיוחלף, ואין זה "עניין הנוגע למעצר".

4.הנושא של העדר אפשרות מעשית לעיין בכל חומר הראיות עד לדיון בבקשה להארכת מעצר בוודאי קרוב יותר לנושא "עניין הנוגע למעצר". אני מוכנה להניח, ובלי לקבוע מסמרות בעניין זה, שבמקרים חריגים עשוי בית משפט להתערב בכגון דא. ואולם בענייננו, אין מקום להתערבות בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. כתב האישום המתוקן, הוגש עוד ביום 25.9.2005, ומאז חלף זמן ניכר. העורר עצור למעלה משלושה חודשים, ומעבר לכל אלה: העליתי בפני הצדדים הצעה שהיתה מקובלת על באת-כוח המדינה, אך לא על בא-כוח העורר. לפי ההצעה, תידון הבקשה מחר על פי החומר שבידי ההגנה, ואולם אם תמצא ההגנה שבקלסרים שטרם הועברו לה יש כדי לשנות את התמונה (אם בכלל יוחלט על מעצר), תוכל ההגנה לבקש עיון חוזר. במקרה כזה יתקיים הדיון מחדש והנטל להצדיק את המעצר על פי מכלול החומר ישאר על התביעה. בהיות ההצעה מקובלת על התביעה, וודאי ובוודאי שאין אני רואה מקום להתערב בסדרי העבודה של הערכאה הראשונה ובלוח הזמנים שנקבע על-ידה, אף אם אניח שבמקרים חריגים ניתן לעשות כן.

5.אשר על כן נדחה הערר.