ע"פ 9896/09 פארס משאהרה נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ופציעה בנסיבות מחמירות. ההרשעה באה בעקבות הודאה. ההודאה ניתנה לאחר שהושג הסדר טיעון שהביא לתיקונו של כתב האישום. ההסדר לא כלל התייחסות לעונש. בית המשפט המחוזי החליט בגזר הדין להשית מאסר בפועל של 24 חודשים, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסכום של 1,500 ש"ח או חודש מאסר תמורתו. המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה ועימו בקשה לעיכוב ביצועו של העונש עד להכרעה בערעור. זו הבקשה שבפניי.

2.

כתב האישום המתוקן מתאר סדרה של התרחשויות שאירעו ביום 23.6.08. המבקש נמצא באותו יום בשעות הערב בחניון אלמוג שבצומת אלמוג ויחד איתו היו שני חברים. במקום נמצאה אף משפחה אחרת. המבקש אמר לאבי המשפחה האחרת: "למה אתה מסתכל עלי?". בעקבות זאת התפתח עימות בין השניים ואנשים שהיו במקום הפרידו ביניהם. בני המשפחה האחרת נכנסו למכוניתם ונסעו מן המקום. המבקש וחבריו נכנסו לרכבם שלהם. המבקש ישב ליד הנהג. במהלך הנסיעה נוצר מצב בו המכונית בה נמצא המבקש נסעה במקביל למכונית של המשפחה הנזכרת. או אז זרק המבקש בקבוק מים לעבר המכונית האחרת. בהמשך נעמדה מכוניתם של המבקש וחבריו בצד הדרך, לאחר ביצוע סיבוב פרסה. משהגיעה מכוניתם של בני המשפחה האחרת לנקודה בה עצרו המבקש וחבריו יידה המבקש אבן גדולה לעבר הרכב האחר. הדבר אירע בעת שהמכונית האחרת נסעה במהירות גבוהה. האבן פגעה ברכב וכתוצאה מהפגיעה נשברו זגוגיות. בני המשפחה נפגעו משברי זכוכיות ופונו לטיפול רפואי בבית חולים.

3.

התיאור העובדתי שהבאנו זה עתה, וכאמור, המבקש הודה בעובדות אלה, מצביע על כך שהמבקש פעל בבריונות תוך סיכון גבוה של המשתמשים בדרך. בהודעת הערעור מועלות טענות שונות תוך הפנייה לתסקיר שירות המבחן ותוך הסתמכות על העובדה שנערכה סולחה. אכן, בסיומו של התסקיר הומלץ להטיל עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. נתתי דעתי לסיכויי הערעור וסבורני כי הסיכוי שיוטל עונש מאסר בעבודות שירות אינו גבוה. יש אף לתת את הדעת לכך שעסקינן בערעור על חומרת העונש בלבד. בנסיבות העניין ראוי להחיל את הכלל לפיו על המורשע בדין להחל בביצוע העונש עם מתן גזר הדין או זמן קצר לאחר מכן.

4.

סיכומו של דבר, שלא מצאתי מקום לעיכוב ביצועו של העונש עד להכרעה בערעור. המבקש יתייצב לריצוי העונש ביום 20.12.09 עד השעה 10:00 בתחנת המשטרה במגרש הרוסים.