ע"פ 99/07 מדינת ישראל נ. פאדי שואמרה

השופט א' א' לוי:

על פי עובדותיו של כתב-האישום שהוגש לבית משפט המחוזי, קשר המשיב בחודש מרץ 2006, עם אחר - שאדי סיאם - לשדוד בעל נגריה באזור התעשייה בעטרות. הם הגיעו לנגרייה בשעת בוקר מוקדמת, ניגשו למתלונן, דחפו אותו והפילוהו לרצפה. בעודו שוכב הכו אותו המשיב ושותפו בכל חלקי גופו ותרו אחר כסף שקיוו כי הוא נושא על גופו. המתלונן שלף את אקדחו וניסה לדרוך אותו, אולם התוקפים הקדימו אותו, נטלו את הנשק מידיו ונמלטו עמו. מספר ימים לאחר מכן מכרו השניים את האקדח בתמורה לסכום של 4000 ש"ח.

המשיב הודה בעובדות שיוחסו לו, והורשע בעבירות של שוד, נשיאת נשק וסחר בו, עבירות לפי סעיפים 402(ב), 144(ב) ו-144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך נדון המשיב ל-12 חודשי מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם קנס בסך 250 ש"ח ולפצות את המתלונן בסכום של 3000 ש"ח. להשלמת התמונה נוסיף, כי שאדי סיאם נדון ל-6 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, וכן מאסר על-תנאי, קנס ופיצוי הזהים לאלה שהושתו על המשיב. כנגד גזר הדין בעניינו של שאדי הוגש ערעור מטעם המדינה לבית משפט זה.

המדינה סבורה כי העונש שהושת על המערער אינו הולם את חומרתם הרבה של מעשיו, והשקפתה מקובלת עלינו. המשיב חטא במעשה שוד חמור שלווה באלימות לא מבוטלת כלפי הקורבן. יתירה מכך, הוא חטא בעבירות בנשק, והאקדח שנגנב מצא את דרכו לידיים אחרות כאשר לא ברור מתי ולאיזו מטרה ייעשה בו שימוש. חומרת המעשים לא נעלמה מעיניו של בית המשפט המחוזי, אולם הוא החליט ללכת לקראת המשיב לאחר שמצא כי הוא "קורבן למצב הביטחוני השורר באזור", אשר גזר עליו לחיות במצוקה כלכלית כרונית. בית המשפט הוסיף וציין, כי מדובר במערער שלא חטא עד כה בפלילים, מעידתו היא בבחינת כישלון חד-פעמי, וכליאתו הממושכת עלולה לדרדר אותו לחיי פשע.

איננו מקלים ראש בנימוקיו של השופט המלומד של בית משפט קמא, אולם ההבנה המשתמעת מהנמקתו למעשיו של המשיב, עלולה להתפרש באופן שגוי על ידי עבריינים בכוח, והרי בראש מעיינינו עומד לא רק עניינו של המשיב וסיכויי שיקומו, אלא גם טובת הציבור והצורך להגן עליו מפני מעשי עבירה כה קיצוניים בחומרתם. מנקודת השקפה זו אנו סבורים כי העונש שהושת על המשיב אכן נוטה לקולא, באשר שלובים בו לא רק עבירת שוד אלימה אלא גם עבירות בנשק, שעל סכנתן לכלל אין צורך להרבות מלים.

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את עונש המאסר בו ישא המערער על שנתיים. יתר חלקי גזר-דינו של בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם.