ע"פ 9901/08 אלי כהן נ. מדינת ישראל

1.

בתאריך 16.10.07 נמצא המערער מבצע עבירות תעבורה שונות, עליהן הוזמן להישפט, ומשלא התייצב הוחלט בחודש מאי 2008 לדון אותו בהעדרו. המערער הורשע בעבירות שיוחסו לו, ונדון לקנס בסך 3500 ש"ח, פסילת רישיון לתקופה של שנתיים, 6 חודשי פסילה על-תנאי, וכן הופעל עונש פסילה מותנה בן 5 חודשים, במצטבר. ביום בו ניתן פסק-הדין הגיש בא-כוח המערער בקשה לביטולו, וזו נדחתה. בעקבות כך הביא המערער את השגותיו בפני בית המשפט המחוזי, ומשלא התייצב לדיון גם בפני ערכאה זו, הוחלט למחוק את הערעור. גם הפעם הוגשה בקשה לביטול פסק-הדין, ובית המשפט נעתר לכך, וקבע כי הערעור יישמע ביום 10.9.08. ברם, נאמנים לשיטתם, גם הפעם נמנעו המערער ובא-כוחו מלהתייצב לדיון, ועל כן הוחלט לשוב ולמחוק את הערעור. בקשה נוספת שהגיש המבקש לביטול פסק-הדין נדחתה, וכנגד החלטה זו מופנה הערעור שבפני.

2.

דין הערעור להדחות. המערער, ואפשר שגם בא-כוחו, עשו להם נוהג לבקש דחייה ערב הדיון, ומבלי לטרוח לברר מה עלה בגורל הבקשה, הם עשו דין לעצמם ולא התייצבו בבית המשפט. יתר על כן, גם כאשר הלך בית המשפט קמא לקראת המערער וביטל את פסק-דינו הראשון, לא טרחו המערער ובא-כוחו להגיע במועד הנדחה, וההסבר שניתן לכך היה רחוק מלשכנעני. הנה כי כן, מדובר במערער שניתנו לו אין סוף הזדמנויות להתגונן ולהביא את דברו בפני בית המשפט, ומטעמים השמורים עמו, וככל הנראה גם עקב המחויבויות הרבות של בא-כחו, הוא החמיץ את כולן. במצב זה אין לו להלין אלא על עצמו, ומכאן מסקנתי כי לא נפל פגם כלשהו בהחלטה נושא הערעור.

אשר על כן, הערעור נדחה.