ע"פ 9907/16 ע"פ 9907/16

השופט י' דנציגר:

המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן המייחס לו ולנאשם נוסף עבירות של ייצור נשק (במקרה זה שני בקבוקי תבערה) ונסיון הצתה (משיידו את שני בקבוקי התבערה לעבר בית בו מתגוררים יהודים בשכונת ראס אל-עמוד בירושלים, ממרחק של כעשרה מטרים, ואלו פגעו, האחד במדחס מזגן והשני בחלון של אחת הדירות ושבר אותו).

בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש מאסר בפועל בן 18 חודשים (בניכוי ימי מעצרו), לצד מאסר מותנה וקנס של 1,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתם. על הנאשם השני הושתו 12 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) ועונשים נלווים זהים.

הטעם המרכזי לאבחנה בעונשיהם של השניים היה פער הגילים ביניהם. בעוד שהמערער היה בן 17 שנים ומעט מעל 11 חודשים (דהיינו, על סף הבגירות), היה הנאשם השני בן 16 וחודשיים.

המערער משתית את עיקר טיעוניו על פער ענישה זה, תוך שהוא מפנה את תשומת הלב לכך שהמאשימה עתרה להשית על השניים עונש מאסר בן 26 חודשים. עוד צויין כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לעתירתה של המאשימה בגזר דינו.

לאחר ששמענו את טיעוני באי כוח הצדדים ואת דברי נציג שירות המבחן, השתכנענו כי אין מקום לקבלת הערעור.

העונש שהושת על המערער משקף את חומרתם הרבה של מעשיו, שעלולים היו אף להסתיים בצורה קשה בהרבה, אילו התלקחו בקבוקי התבערה בתוך דירות בית המגורים.

פער הענישה בין המערער לבין הנאשם האחר מוצדק, בהתחשב בגילו הצעיר של הנאשם האחר – קרוב לשנתיים פחות מגילו של המערער – והיותו של המערער דכאן על סף הבגירות.

הערעור נדחה איפוא.