ע"פ 9914/04 עישאן עבד אלח'אלק נ. מדינת ישראל

בפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ח' פיזם ) מיום 31.10.04, שדחה את בקשתו של המערער לעכב את ביצוע גזר הדין שהושת עליו עד להכרעה בערעור.

המערער הורשע בבית המשפט השלום בקריות (השופט א' מגן ), על פי הודאתו, ב-15 עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. ביום 14.9.04 נגזר דינו של המערער ל-12 חודשי מאסר בפועל ו-9 חודשי מאסר על-תנאי. כמו כן, הוטל על המערער קנס כספי בסך של 50,000 ₪. ביום 27.10.04 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי ערעור כנגד גזר דינו של בית משפט השלום. ביחד עם הודעת הערעור הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו של גזר הדין עד להכרעה בערעור. בהחלטתו, ציין בית המשפט המחוזי כי סיכויי הערעור שהגיש המערער אינם מן הגבוהים וכי המועד לשמיעת הערעור קרוב יחסית. בית המשפט המחוזי דחה, איפוא, את הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.

לטענת בא-כוח המערער קיימים טעמים טובים לכך שיעוכב ביצוע העונש עד לשמיעת הערעור. בא-כוח המערער טוען כי סיכויי הערעור טובים, נוכח עברו הנקי של המערער. עוד טוען בא-כוח המערער כי המערער זקוק לזמן בכדי לגייס את הכסף לתשלום החוב למדינה. כן טוען בא-כוח המערער כי ערעורו של המערער על חומרת העונש שהושת עליו קבוע ליום 27.1.05 ולפיכך קיים סיכוי כי הערעור יסוכל כיוון שהמערער ירצה את מרבית עונשו עוד בטרם שמיעת הערעור. מנגד, טוען בא-כוח המדינה כי עונשו של המערער מצוי בתחום הענישה המקובלת, ומכל מקום לא ייתכן כי העונש יופחת באופן משמעותי נוכח הודאתו של המערער בעבירות שיוחסו לו. עוד טוען בא-כוח המדינה כי אין הצדקה לעכב את ביצוע עונשו של המערער על מנת ליתן לו שהות להסדיר את חובו נוכח טענתו של המערער בפני בית משפט השלום כי בכוונתו להסדיר את החוב באמצעות הלוואה מקרוביו. כן טוען בא-כוח המדינה כי אין לקבל את טענת בא-כוחו של המערער כי חלוף הזמן עלול לסכל את סיכויי הערעור נוכח התנגדות בא-כוחו של המערער להקדמת מועד שמיעת הערעור. בא-כוח המדינה מוסיף וטוען כי קיים חשש שהמערער יימלט מן הדין נוכח צווי ההבאה שנדרשו על מנת להבטיח את התייצבותו בפני בית משפט השלום.

דין הערעור להידחות שכן אין הוא מגלה עילה המצדיקה את עיכוב ביצוע העונש. המערער הורשע, על פי הודאתו, בביצוע עבירות מס חמורות. מדובר בערעור על חומרת העונש ולא על עצם ההרשעה, אשר הכלל בעניינו הוא שאין בו כדי לעכב את ביצוע עונש המאסר. גם אם ישנו סיכוי כי עונשו של המערער יופחת בערעור, אין הנסיבות מצדיקות את עיכוב ביצוע העונש, בהתחשב בכך שהמבקש כבר החל לרצות את עונשו, באורך תקופת המאסר שנגזרה על המערער וכן בחשש שמא המערער לא יתייצב למשפטו ויימלט מן הדין. יצוין כי משפטו של המערער נדחה מספר פעמים בכדי לאפשר לו להסדיר את חובו, אך המערער בחר שלא לעשות כן ובית משפט השלום העריך כי יתרת החוב לא תוסדר נוכח התרשמותו כי המערער אינו אמין ואינו מקיים את הבטחותיו. אוסיף עוד כי מן הראוי היה שבא-כוחו של המערער יסכים להקדמת מועד שמיעת הערעור נוכח טענתו כי חלוף הזמן עלול לסכל את סיכויי הערעור. מכל מקום, גם עתה ראוי כי מזכירות בית המשפט המחוזי תקדים את שמיעת הערעור לפני המועד שנקבע לו ביומן בית המשפט, וזאת בהתחשב בעובדה שהמבקש מרצה כבר את עונשו.

הערעור נדחה.