ע"פ 9922/06 אוסמה אל עיול נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

ידידו של המערער, עפנאן אבו-ג'ועייד (להלן: עפנאן) קשר עם תושב מצרים – עבד טרבין – לייבא כלי נשק ממצרים במטרה למכור אותם לאחרים. ב-14 מקרים קיבל עפנאן משליחיו של עבד 10 עד 15 רובים מסוג קלצ'ניקוב ולעתים גם תחמושת, ולאחר שאיחסן אותם ליד ביתו, העביר אותם עפנאן לשני תושבי הגדה המערבית ביודעו כי קיימת אפשרות שהם יועברו לידי פלסטינאים. במחצית הראשונה של שנת 2005 קשר המערער עם עפנאן להצטרף אליו להובלת הנשק, ובשני מקרים הוא נסע ברכב שני לפני שותפו כדי להתריע מפני מחסומי משטרה. כמו כן, נלווה המערער מספר פעמים לעפנאן כאשר זה שילם כסף לשליחיו של עבד. ועוד נטען, כי באחד המקרים נהג עפנאן ברכב בו היו רובי קלצניקוב ארוזים בארבעה שקים, כאשר המערער יושב לצידו. אחיו של המערער שנסע לפני רכבו של עפנאן, הזהיר בשלב מסוים מפני מחסום משטרתי, ובעקבות כך סטה עפנאן לצד הדרך והסתיר את כלי הנשק, אותם חזר ואסף בשעה מאוחרת יותר והעבירם לקונה הפלסטיני.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירה של קשירת קשר לבצע פשע, סיוע להובלת נשק, ניסיון להכשלת שוטר והסתייעות ברכב לביצוע פשע. בהמשך, כך נגזר עונשו של המערער: 6 שנות מאסר ו-24 חודשים מאסר על-תנאי. להשלמת התמונה נוסיף, כי המותב שגזר את עונשו של המערער דן גם בעינינו של עפנאן, וגזר לו 10 שנות מאסר, מאסר על-תנאי ופסילה של רישיון הנהיגה.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער, אף שחלקו בפרשה היה שולי; הוא אדם צעיר ללא עבר פלילי שהסתבך לראשונה בחייו; לפחות ביחס לאישום הראשון לא היה המערער מודע לכך שבמכוניתו של עפנאן מובל נשק; לא ניתן משקל הולם לאמור בתסקירו של שרות המבחן. לבסוף נטען, כי הפער בין עונשו של

המערער לזה שנגזר לעפנאן, אינו מבטא נאמנה את הפער העצום בין חלקיהם בפרשה.

לעבירות בהן חטא המערער נודעת חומרה יתרה. על פי הודאתו שלו (ראו סעיף 9 לאישום הראשון ו-7 לאישום השני), סייע המערער לעפנאן להוביל נשק "ביודעו כי קיימת אפשרות שהם יועברו לפלסטינאים". הנה כי כן, המערער ידע גם ידע במה עוסק עפנאן, ומה ה"סחורה" אותה הוא מוביל. חרף זאת, וממניע של בצע כסף, הוא בחר לסייע לו על אף שבמעשיו היה קיים פוטנציאל להעצים את מרחץ הדמים המתחולל באזור. חמורה במיוחד היא העובדה שמבצען של העבירות הוא אזרח ישראלי, שבמו ידיו סייע להעברתו של נשק אשר נועד לפגוע באזרחי המדינה לה הוא חב חובת נאמנות.

בנסיבות אלו לא סברנו כי יש בעונש שהושת על המערער חומרה כלשהי, ובוודאי לא כזו החורגת מרמת הענישה הנוהגת, ומכאן החלטנו לדחות את הערעור.