ע"פ 9945/02 מדינת ישראל נ. אופיר בן סימון

המשיב הורשע בבית המשפט המחוזי ברצח. ערעורו לבית המשפט העליון נתקבל, וההרשעה הומרה להריגה. העניין חזר לבית המשפט המחוזי לקביעת העונש. זה הועמד על שש שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי. בפנינו ערעור המדינה על קולת העונש.

דין הערעור להידחות. על פי התשתית העובדתית, כפי שזו הונחה בבית המשפט העליון, הסכין הקטלנית לא הובאה על ידי המשיב, אלא על ידי המנוח. המשיב דקר את המנוח דקירה אחת. למשיב אישיות בעייתית. היה נתון כ-4 שנים במאסר, כאשר הרשעה ברצח תלויה ועומדת נגדו. בעקבות גזר דינו של בית המשפט המחוזי הוא עמד להיות מובא בפני ועדת השחרורים. כל הנימוקים הללו, בהצטברותם, עושים את המקרה שלפנינו ליחיד ומיוחד – ובהתחשב במדיניות הכללית שלא למצות הדין בערעור המדינה, הם מבססים את העונש שהוטל על המשיב, ומצדיקים דחיית הערעור.