ער"ם 5217/06 זוהר אלסברי נ. עיריית תל אביב יפו

1.זוהי בקשה להחזרתו של המבקש לעבודה מכוח סעיף 24(ב) ל חוק הרשויות המקומיות (משמעת) , תשל"ח-1978 (להלן: " חוק המשמעת "). בהתאם לגזר דינו של בית הדין הארצי למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (להלן: " בית הדין למשמעת "), פוטר המבקש ביום 8.6.2006 מתפקידו בעיריית תל אביב – יפו. בבקשה שלפנינו עותר המבקש להחזירו לתפקידו בעיריה עד להכרעה בערעור שהגיש על גזר הדין האמור.

2.המבקש, יליד 1963, החל את עבודתו בשנת 1994, בעיריית תל אביב-יפו, באגף לשיפור פני העיר. ביום 9.3.2006 הורשע בדין משמעתי בביצוע עבירות על פי סעיפים 9(2) ו-9(3) לחוק המשמעת. הרשעה זו התבססה על כך כי הוציא במרמה סך של 16,250 ₪ מעובדת עירייה לשעבר, תוך שהוא מתיימר לתווך, כביכול, בינה לבין גורמים מסויימים אשר היתה להם, לטענתו, יכולת לצרפה לשורות עובדי עיריית תל אביב, ופעל בדרך דומה גם בעניינו של בנה ביחס לקבלתו לעבודה בעיריית בת-ים. לאמיתו של דבר, הציג המבקש מצג שוא בענין התיווך ושלשל את הכסף לכיסו.

ביום 5.6.2006 נגזר דינו של המבקש בבית הדין למשמעת לפיטורין לאלתר, תוך שמירה על מלוא זכויותיו הממוניות. פיטוריו נכנסו, כאמור, לתוקף ביום 8.6.2006. על גזר דין זה מערער המבקש וטוען כי יש להמיר את פיטוריו בפועל בפיטורין על תנאי. אגב כך, עותר הוא להחזרתו לעבודה עד להכרעה בערעור.

3.על פי סעיף 24(ב) לחוק המשמעת, רשאי שופט בית המשפט העליון להורות על החזרת עובד שפוטר ממשרתו על פי החלטת בית דין למשמעת לעבודתו וזאת עד להכרעה בערעורו.

4.לטענת בא כוח המבקש, על אף שהאירועים נשוא הרשעתו המשמעתית התרחשו לפני למעלה משנתיים ומחצה, במהלך התקופה שלאחר ביצועם הוא לא הושעה מעבודתו והמשיך למלא את תפקידו לשביעות רצון הממונים, ולתועלת הציבור. בא כוח המשיבה, במסגרת הטיעונים לעונש, אישר כי המבקש הינו עובד טוב, מסור ויעיל. המשך פיטוריו עד מתן הכרעה בערעור, יקשו עליו מאד, במיוחד מבחינה כלכלית. החזרתו לתפקידו עד הכרעה בערעור לא תיפגע באינטרס הציבור, בהינתן העובדה שהמשיך לעבוד בשירות הציבור גם לאחר הגשת התביעה המשמעתית נגדו.

מנגד, טוענת באת כוח המשיבה כי אין להחזיר את המבקש לעבודתו בעירייה עד להכרעה בערעור. לגישתה, במעשיו, ניצל המבקש את אמונה של אישה מבוגרת, דלת אמצעים וקשת יום, פגע ביודעין בבנה, והביא בכך אף לפגיעה קשה בתדמיתה של העיריה. כן היא טוענת כי אימון הציבור בעירייה ייפגע קשות מעצם הידיעה כי עובד עירייה אשר הורשע בעבירות משמעת כה חמורות, הוליך שולל והוציא במרמה כספים מאחרים, ומעל באמון העירייה, ממשיך לעבוד במסגרתה כעובד מן המניין. החזרת המבקש לעבודה תפגע פגיעה שאינה ניתנת לתיקון בתדמית העירייה ובאמון שהציבור רוחש לה ולעובדיה. מנגד, כל נזק כספי שייגרם למבקש בשל פיטוריו אם יתקבל ערעורו הינו נזק בר תיקון, שכן אם יוחלט לבטל את הפיטורין, תוקפה של החלטה זו הוא למפרע.

5.דין הבקשה להידחות. באיזון שבין עניינו של המבקש, אשר עונש הפיטורין קשה עליו, לבין עניינו של הציבור בהגנה על רמת תיפקודו של השירות הציבורי ועל אימון הציבור בו, גובר בבירור האינטרס האחרון. אופיין של העבירות בהן הורשע המבקש הוא כזה שיש בהן כדי לפגוע בתדמיתו של השירות הציבורי, והן אינן מתיישבות, כל עוד גזר הדין עומד בעינו, עם המשך עבודתו של המבקש בשורות העירייה. אף שאין להקל ראש בנזק הנגרם למבקש עקב פיטוריו, במאזן הכולל של השיקולים הנוגדים, גובר בבירור האינטרס הציבורי המורה שלא להתערב בשיקולי בית הדין למשמעת, אשר הורה על פיטורי המבקש לאלתר במסגרת ההגנה על טוהר השירות הציבורי (עש"מ 8273/05 שרעבי נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(3) 3961).

למותר לומר, כי אין בדברים האמורים בהחלטה זו כדי לנקוט עמדה כלשהי באשר לטענות המערער בערעור גופו, אשר ייבחנו בבוא העת.

הבקשה נדחית.