פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ער"מ
1274/21
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערערות:
1. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
2. הועדה המרחבית לתכנון ובניה יישובי
הברון
3. המעוצה המקומית בנימינה גבעת עדה
נ ג ד
המשיבות:
1. י.מ. מרחבים בע"מ
2. דואר ישראל בע"מ
3. רשות מקרקעי ישראל
4. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז
חיפה
ערעור על החלטת
הרשמת ד' להב בעע"מ 4580/20 מיום 3.2.2021
בשם מערערת 1:
עו"ד עמוס תיבי
בשם מערערת 2:
עו"ד רחל ינקוביץ' רועה
בשם מערערת 3:
עו"ד אריאל פישר
בשם משיבה 1:
עו"ד חנן כהן
בשם משיבות 4-3:
עו"ד שרון הואש-איגר
פסק-דין
לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ד' להב בעע"מ 4580/20 מיום 3.2.2021 במסגרתה נדחתה בקשת המערערות לסילוק ערעורה של משיבה 1 (להלן: המשיבה) על הסף.
1.
ברקע לערעור, הליך הפקעתן של חלקות 11-10 בגוש 10223 (להלן: המקרקעין ), שהיו בבעלות משיבה 2 ומערערת 1 (להלן: בזק ) . בשנת 2013 נמכרו זכויותיה של בזק במקרקעין למשיבה, אשר השכירה חלק מהם לבזק. בשנת 2016 החל הליך ההפקעה אשר הסתיים בשנת 2020 כשפורסמה הודעה על כך בילקוט הפרסומים.
2.
בעקבות החלטת ההפקעה הוגשו שתי עתירות לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה: עת "מ 52884-01-18 שהוגשה על ידי בזק, בה הגיעו הצדדים להסדר פשרה, אליו התנגדה המשיבה, שלא הייתה צד לעתירה. התנגדות המשיבה נדחתה וניתן להסדר הפשרה תוקף של פסק דין תוך שנקבע כי אין בהסכם כדי לגרוע מזכויותיה (להלן: עתירת בזק ) ; עת"מ 63997-12-17 שהוגשה ע"י משיבה 2, נדחתה לגופה לאחר שבית המשפט לא מצא כי נפל פגם כלשהו בהחלטה על ההפקעה (להלן: עתירת הדואר ) .
3.
המשיבה הגישה ערעור המופנה נגד שני פסקי הדין. המערערות מצידן הגישו בקשה לסילוק הערעור על הסף בטענה כי המשיבה כלל לא הייתה צד לעתירת בזק ואף אם הייתה צד לעתירה, פסק הדין הוא תולדה של בקשה מוסכמת והמשיבה אינה יכולה לאלץ את בזק להיגרר להליך משפטי. כמו כן, המשיבה אינה רשאית להגיש ערעור אחד על שני פסקי דין.
4.
ביום 3.2.2021 דחתה הרשמת את הבקשה לסילוק הערעור על הסף. צוין כי הדיון בעתירת הדואר ובעתירת בזק התקיים יחדיו, התיקים אוחדו במערכת "נט-המשפט" ופסקי הדין ניתנו בהפרש של יום, כשבכותרתם מספרי ההליך של שתי העתירות. על כן קמה למשיבה זכות ערעור על שני פסקי הדין. מעבר לכך, נוכח העובדה שהמשיבה רכשה את הזכויות במקרקעין מבזק, אין מחלוקת כי היא הנפגעת הישירה מפסק הדין. המשיבה אף נטלה חלק בהליך בבית המשפט לעניינים מנהליים. זאת ועוד, נקבע כי הגשת ערעור אחד אינה מנוגדת לתכלית העומדת ביסודה של תקנה 423 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) , החלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.
5.
מכאן הערעור שלפנַי, במסגרתו טוענות המערערות כי שגתה הרשמת בכך שדחתה את הבקשה. לטענתן אין מחלוקת שעסקינן בשני פסקי דין נפרדים ושלא ניתנה "החלטה אחת" כלשון תקנה 423 לתקנות. לפיכך פרשנות הרשמת אינה מעוגנת בלשון התקנה ואינה עומדת בכללי הפרשנות המקובלים.
6.
בתגובה מטעם משיבות 4-3 הן הותירו את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט. לעומת זאת, המשיבה בתגובתה טענה כי המערערות פועלות בחוסר תום לב ובהיעדר גילוי נאות ומשמיטות עובדות והחלטות מהותיות שניתנו בהליך. המשיבה הצביעה על פגם בהתנהלות בית המשפט לעניינים מנהליים שהוציא תחת ידיו שני פסקי דין בשתי עתירות שנסובו על אודות אותה מחלוקות משפטית בין אותם בעלי דין.
7.
לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. בשים לב לכך שהדיון בתובענות אוחד על פי החלטת נשיא בית המשפט המחוזי ביום
15.2.2018 בהסכמת הצדדים; שההליך בשתי התובענות התקיים הלכה למעשה במאוחד והמשיבה אף יוצגה על ידי מר דוד שטרית, בעל השליטה בה, שהיה אחד המשיבים בעתירת הדואר; ששני פסקי הדין ניתנו בסמיכות זמנים זה לזה (יום אחר יום, ביום 19.5.2020 וביום 20.5.2020); בהתייחס לשיקול הדעת הרחב המוקנה לרשם בית המשפט ( בשג"ץ 6455/17 מזרחי נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (27.8.2017) ; בש"א 3335/16 צ'רטוב נ' פריגו ישראל פרמצבקטיקה בע"מ , פסקה 10 (27.9.2016); בש"א 7207/16 בילעאווי נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (17.11.2016)); ולעובדה שבמקרה הקונקרטי היעילות הדיונית מחייבת דיון אחד ויחיד בערעור על שני פסקי הדין – לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת הרשמת.
הערעור נדחה אפוא.
ניתן
היום, כ"ו בניסן התשפ"א (8.4.2021).
ש ו פ ט