ער"פ 1458/22ויגורוס סולושנס בע"מ נ. מדינת ישראל

לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן מיום 16.01.2022 בהש"פ 25/22, בה נדחתה השגת מערערות 3-1 (להלן: המערערות ) על החלטת מזכירות בית המשפט שלא לקבל לרישום עתירה לדיון נוסף שהגישו.

1.

המערערות הגישו למזכירות בקשה לדיון נוסף על פסק דין שניתן בעניינן בדן יחיד (ע"פ 7464/21, השופט י' אלרון ). משנדחתה הבקשה מן המרשם, הוגשה השגת המערערות לפני הרשמת. ביום 16.1.2022 דחתה הרשמת את ההשגה בציינה כי על פי פסיקתו העקבית של בית משפט זה, לא ניתן לעתור לדיון נוסף על החלטה שיפוטית שניתנה בדן יחיד. עוד התייחסה הרשמת לטענת המערערות כי בבקשה לדיון נוסף הועלו טענות בנוגע לסמכות בית המשפט ליתן את פסק הדין בדן יחיד, וקבעה כי אין זו המסגרת הדיונית לדון בטענות אלו אשר גם אין בהן כדי להצדיק סטייה מהכלל.

2.

מכאן הערעור שלפנַי. בעיקר, טוענות המערערות כי במקרה זה קיימת הצדקה לסטות מן ההלכה המקובלת על פיה אין אפשרות דיונית להגיש בקשה לדיון נוסף על פסק דין שניתן על ידי שופט בדן יחיד. זאת, שכן חלק מהבקשה לדיון נוסף מתייחס לעצם ההחלטה הפרוצדורלית לדון בערעור בדן יחיד , ואם לא תינתן להן האפשרות להגיש עתירה לדיון נוסף על פסק הדין, תיחסם דרכן לעשות כן.

3.

דין הערעור להידחות. הלכה מושרשת היא כי לא קיימת אפשרות דיונית להגיש עתירה לדיון נוסף על החלטה או פסק דין שניתנו בדן יחיד בבית משפט זה. הלכה זו מעוגנת בין היתר, בלשון סעיף 18 לחוק יסוד: השפיטה וסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (בש"פ 5568/20

מזרחי נ' מדינת ישראל

(17.8.2020) ; בש"א 6892/20 בן ארי נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ (11.10.2020); בש"א 7162/17 מזרחי נ' פקיד שומה פ"ת – רשות המיסים , פסקה 3

(14.9.2017); בש"א 1018/12 וייס נ' מולקנדוף , פסקה 4 (24.4.2012)). מכאן כי בדין ניתנה החלטת הרשמת ולא קמה כל עילה להתערב בה .

טענת המערערות כי בבקשתן לדיון נוסף הן העלו את הטענה כי היה מקום להכריע בעניינן במותב תלתא ולא בדן יחיד , אינה מעלה או מורידה לעניין זה. על כן מבלי להביע עמדה לגופו של עניין בסוגיה, כפי שציינה הרשמת, אין זו המסגרת הדיונית המתאימה לבחינתה ואין בה כדי לשנות מן התוצאה האמורה.

הערעור נדחה אפוא.