ע"ר 1126-10-26ע"ר 1126-10-26

ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בהמנ"א 49538-09-26 מיום 22.09.2026, במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד לשם הגשת בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים ד' מינץ, א' שטיין ו-ג' כנפי-שטייניץ) שניתן במסגרת רע"א 65005-03-26 ביום 12.08.2026. דין הערעור להידחות. כידוע, לרשם בית המשפט שיקול דעת רחב בעניינים כגון דא, ומשכך ערכאת הערעור תתערב בו אך במקרים חריגים (ראו, מיני רבים: ע"ר 11233-07-26 יעיש נ' נציגות הבית המשותף (02.08.2026) (להלן: עניין יעיש); ע"ר 70440-05-26 כהן נ' רשות מקרקעי ישראל (02.06.2026)). לאחר עיון בערעור, לא מצאתי כי מקרה זה בא בקהלם של אותם מקרים חריגים, ואבאר. לוז טענותיו של המערער הוא בטעותו, בתום לב, באופן חישוב המועדים לצורך הגשת בקשה לדיון נוסף – המקימה, לשיטתו, 'טעם מיוחד' להארכת מועד בנסיבות העניין. נטען, כי שגה הרשם עת זקף לחובתו פגמים פרוצדורליים בהגשת הבקשה וכי דחיית הבקשה פוגעת בזכות הגישה שלו לערכאות. כן, נטען כי הסיכויים הגבוהים לקבלת בקשתו ונסיבות המקרה הספציפי, מצדיקים את קבלת הערעור. אולם, כפי שנקבע בהחלטתו של הרשם מיום 22.09.2026, אמת המידה למתן ארכה בבקשות לקיום דיון נוסף "היא קפדנית ומצומצמת" (וראו: ע"ר 84172-11-25 אלמע'ארי נ' התביעה הצבאית (24.12.2025)). כמו כן, בבקשות שעניינן הארכת מועד בבקשה לדיון נוסף, מחויב העותר להציג "טעם מיוחד" לכך (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). בענייננו, מדובר בבקשה שהוגשה באיחור ניכר מהמועד הקבוע בחוק, מבלי שניתנה לכך סיבה מספקת העולה לכדי "טעם מיוחד". יובהר, כי טענת המערער לפיה מדובר בטעות הנובעת מ"עמימות נורמטיבית" המקימה טעם מיוחד – דינה להידחות. מדובר בטעות בדין הנוגעת למניין ימים – סוגייה שהובהרה לא אחת בפסיקה ונקבע כי אינה מקימה טעם מיוחד (ע"ר 39838-05-25 חזיזה נ' מדינת ישראל (21.05.2025)). אשר לטענת המערער כי החלטת הרשם פוגעת בזכות הגישה לערכאות, לא מצאתי לקבל טענה זו, שכן זכות זו אינה זכות מוחלטת, ואל מולה ניצבים אינטרסים נוספים כגון יעילות ועקרון סופיות הדיון (ראו, למשל: ע"ר 47059-07-26 מלכה נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (06.08.2026)). אף טענת המערער כי סיכוייו לדיון נוסף גבוהים אינה מסייעת לו, שכן מבלי להכריע בעניין, וגם אם אניח לטובתו כי אכן כך הדבר, סיכויי הבקשה לכשעצמם אינם מספיקים מקרה בו לא הוצג טעם מיוחד (עניין יעיש). בנתון לאמור, לא מצאתי כל פגם בהחלטת הרשם. הערעור נדחה בזאת.