ע"ר 3642-24 ע"ר 3642-24

ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי מיום 25.2.2024 בע"א 4946/23, בה נדחתה בקשת המערער למחיקת ערעור שהגיש משיב 3 (להלן: המשיב) לפי תקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) עקב איחור בהגשתו.

דין הערעור להידחות. בהתאם לתקנה 137(ב) לתקנות, משיב לערעור רשאי להגיש ערעור מטעמו בתוך 60 ימים מהיום שבו הומצא לו הערעור, מהיום שבו הומצאה לו הודעה על הפקדת ערובה לפי תקנה 135 לתקנות, או מהיום שבו הומצאה לו החלטה על פטור מהפקדת ערובה – לפי המאוחר. המערער אינו חולק על כך שהוא לא המציא למשיב הודעה על הפקדת הערובה. טענתו היא כי המשיב ידע או למצער היה עליו לדעת על כך שהערובה הופקדה לכל המאוחר ביום 20.7.2023, בהינתן שניתנה החלטה שיפוטית המאריכה את המועד להפקדת הערובה עד למועד זה בהסכמת המשיב עצמו. על כן לגישתו יש למנות את הימים להגשת ערעור מטעם המשיב החל מיום זה, באופן המוליך למסקנה כי הערעור אשר הוגש ביום 18.1.2024 – הוגש באיחור. אלא שטענה זו אין לקבל. אף אם אצא מנקודת הנחה שבנסיבות מסוימות ניתן לייחס למשיב לערעור ידיעה על אודות מועד הפקדת הערובה גם מבלי שהמערער הודיע לו על כך, בהתאם לתקנה 135 לתקנות (וראו בעניין זה את החלטת הרשמת ק' אזולאי בע"א 4662/22 עיריית חדרה נ' חב' אסיה חדרה ישראל בע"מ, פסקה 10 (2.5.2023)), אין מקום לעשות כן רק בהסתמך על החלטה שיפוטית הקובעת מועד עתידי להפקדת הערובה. עצם העובדה שנקבע בהחלטה מועד להפקדת ערובה אין פירושה בהכרח כי הערובה אכן הופקדה במועד זה, וממילא אין בה כשלעצמה כדי להצדיק את המסקנה כי המשיב ידע או היה עליו לדעת על כך החל מאותו מועד. באשר לטענה כי החלטת בית המשפט בדבר המשך הטיפול בערעור מיום 15.8.2023 מקימה ידיעה של המשיב על אודות הפקדת הערובה, הרי שהרשמת קבעה כי טענה זו לא נטענה לפניה, וודאי שאין מקום להיעתר לה במסגרת הערעור שלפנַי (ער"א 781/24 כנאנה נ' הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, פסקה 2 (13.2.2024); ער"א 7711/23 רוזנבלט נ' בן גיאת (31.10.2023)). יובהר כי לא נעלמה מעיני טענת המערער לפיה הוא אכן העלה לפני הרשמת טענה זו, אולם אין בסעיפים אליהם הפנה בניסיון לבסס זאת – המתייחסים לידיעת המשיב על הגשת הערעור להבדיל מהפקדת הערובה – כדי לתמוך בטענתו.

הערעור נדחה.