ע"ר 8836-23 ע"ר 8836-23

ערעור על החלטות הרשמת ל' משאלי שלומאי מהימים 22.11.2023 ו-11.12.2023 ברע"א 7602/23. בהחלטתה הראשונה קיבלה הרשמת באופן חלקי את בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה, בקבעה כי הוא יהיה פטור מתשלום אגרה ויפקיד ערובה מופחתת בסך של 5,000 ש"ח. בהחלטתה השנייה דחתה הרשמת בקשה שהגיש לעיון חוזר בהחלטתה הראשונה, ובתוך כך דחתה את טענתו כי תשובת המשיבים לבקשת הפטור לא הומצאה לו עם הגשתה.

דין הערעור להידחות. טענות המערער מופנות בעיקרן נגד קביעת הרשמת כי מהמסמכים שהובאו לעיונה עולה שתשובת המשיבים אכן הומצאה לו. ברם לא זו בלבד שלמערער כלל לא עמדה זכות להגיש תגובה לתשובת המשיבים (תקנות 50(4) ו-141 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; והשוו: ער"א 1045/23 פדיאר נ' פוזיילוב, פסקה 6 (21.2.2023)); בבקשתו לעיון חוזר ציין המערער בעצמו כי תשובת המשיבים הומצאה לו בסופו של דבר, ואף הגיב לטענות שונות שהועלו באותה תשובה. לאחר שעיינה הרשמת גם בטענות אלו היא לא מצאה לשנות מהחלטתה שלא ליתן למערער פטור מלא מהפקדת ערובה, ובנסיבות אלה אין כל נפקות לשאלה האם אכן הומצאה לו התשובה בסמוך להגשתה.

לגופו של עניין אוסיף כי אין מקרה זה מצדיק התערבות בשיקול הדעת הרחב המוקנה לרשמת בענייני אגרה וערובה (למשל לאחרונה: ער"א 8459/23 כוכבי נ' שרון (5.12.2023); ער"א 4988/23 מלכא נ' אוסדיטשר (31.8.2023)). הרשמת ביססה את החלטתה על סיכויי ההליך – בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שכידוע אמות המידה לקבלתה מצמצמות (רע"א 5108/23 אייזן נ' ברנרד, פסקה 11 (16.11.2023); ער"א 169/23 גבעון נ' ג'אבר, פסקה 4 (31.1.2023)), והמערער לא הניח בערעורו כל טעם לשנות מקביעה זו. כל שהוצג על ידו הוא כי בהליך קודם ניתן לו פטור מתשלום אגרה, אולם עובדה זו אינה מקנה לו פטור אוטומטי בהליך זה, ודאי לא כאשר מבוקש כעת פטור מהפקדת ערובה (וראו למשל: ער"א 7711/23 רוזנבלט נ' בן גיאת (31.10.2023); ער"א 3237/22 חלאק נ' שחאדה, פסקה 2 (19.5.2022)).

הערעור נדחה.