בבית המשפט העליון בירושלים
עש"ם 11128/04
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המערער:
אברהם טאפירו
נ
ג
ד
המשיבה:
נציבות שירות המדינה
ערעור על פסק הדין של בית הדין למשמעת של שירות המדינה מיום 8.11.04 בתיק בד"מ 95/04 שניתן על ידי כבוד השופטים:
עו"ד ר' גרוס, עו"ד י' ענתבי וד"ר ש' קפואה
תאריך הישיבה:
י"ח בטבת התשס"ה (30.12.2004
בשם המערער:
עו"ד בדראן סלאמה
בשם המשיבה:
עו"ד דודי זכריה
פסק-דין
המערער הורשע בבית הדין למשמעת על פי הודאתו בעובדות כתב התובענה, וזאת בעקבות הסדר טיעון שנערך בינו לבין התביעה. על פי הסדר הטיעון ביקשה התובעת בהליך המשמעתי להשית על המערער עונש של נזיפה חמורה והפקעת משכורת קובעת אחת. המעשה שבעובדותיו הודה המערער הינו התנהגות בלתי הולמת, והוא הורשע בעבירות לפי סעיף 7(1) וסעיף 17(3) לחוק המשמעת; עבירת המשמעת התבטאה בכך שתו חניה שנמסר למערער בתוקף עבודתו, והוא בעל ערך כספי שהמשרד נשא בו, הגיע לידי גיסתו שהשתמשה בו משך שנה לערך, אף כי על פי דרגתה לא היתה זכאית לכך.
בית הדין למשמעת סבר שהסדר הטיעון שנערך בין המערער לתביעה הקל עמו יתר על המידה, ולכן דחה אותו והחמיר בעונשו של המערער בכך שהוסיף לאמצעי המשמעת הורדה בדרגה אחת למשך תקופה של שנה. כנגד אמצעי זה הוגש הערעור. בדיון בערעור שהתקיים לפניי לא ביקש בא-כוח המדינה לסטות מהסדר הטיעון ועמדתו היתה כי מבחינת התביעה אף על פי שההסדר הקל עם המערער, היו טעמים לעמדת התביעה שהובאו גם בפני בית הדין, והוא אינו מבקש לסטות מההסדר עקב גזר הדין.
עמדתו זו של בא-כוח המדינה ראויה היא בנסיבות הענין. אכן בית המשפט ואף בית הדין למשמעת אינו קשור להסדר טיעון שנערך בין הצדדים, והוא גוזר את הדין על פי שיקול דעתו. פסיקתנו דנה רבות בשאלת היחס בין העונש שהצדדים מסכימים על גובהו בהסדר טיעון, לבין שיקול הדעת של הערכאה הגוזרת את הדין, ואין מקום להרחיב בשאלה זו בענין שלפניי; גם אם ההסדר הינו מקל, הרי לא הובהר די הצורך הטעם שבגינו ראה בית הדין לסטות ממנו.
אשר על כן, הערעור מתקבל ואמצעי המשמעת של הורדה בדרגה מבוטל.
יתר חלקי גזר הדין יעמדו בתוקפם.
ניתן היום, י"ח בטבת התשס"ה
(30.12.2004).
ש
ו פ ט ת