עש"ם 119/02 מדינת ישראל נ. פנינה אדרי

בפניי ערעור המדינה על גזר-דינו של בית-הדין למשמעת של עובדי המדינה (בד"מ 138/00), בו נגזרו על המשיבה נזיפה חמורה, הפקעת משכורת קובעת אחת בעשרה תשלומים, הורדה בדרגה אחת למשך שנתיים שתחל בתום ההורדה של משכורתה, השבה של שתי משכורות קובעות בעשרה תשלומים והעברה מתפקידה ביחידת משאבי האנוש במשרד התיירות לתפקיד אחר במשרד.

המשיבה עובדת בשירות המדינה מאז שנת 1988. בעת קרות המעשים המתוארים בכתב התובענה המתוקן שימשה המשיבה כמנהלת ענף הדרכה והשתלמויות ביחידת משאבי האנוש. על-פי כתב התובענה המתוקן, בתקופה שבין נובמבר 1995 ועד אפריל 1998 דיווחה המשיבה על עבודה בשעות נוספות שלא ביצעה בפועל, באמצעות הגשת טופס אש"ל שאושר על-ידי הממונה עליה. באמצעות דיווחים כוזבים אלו קיבלה המשיבה שכר שלא כדין מקופת המדינה. המשיבה הודתה בכתב התובענה המתוקן והורשעה על-ידי בית-הדין בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), 17(2), 17(3) ו-17(4) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963, ונגזרו עליה אמצעי המשמעת האמורים.

המערערת מבקשת מבית-משפט זה להחמיר באמצעי המשמעת שהושתו על המשיבה. לטענת בא-כוח המערערת יש לגזור עליה עונש של פיטורין, כפי שנגזר על גב' אלקריף, שהורשעה במעשים דומים באמצעות שינוי שעות עבודתה במחשב המשרד (עש"מ 1804/01 מדינת ישראל נ' אסתר אלקריף (טרם פורסם)).

עניינה של אלקריף, כמו עניינה של עובדת אחרת במשרד, בשם ז'קלין מוכתרי, שאף ערעורה נידון בפניי, כולם חלק מפרשיה רחבת היקף של דיווחים כוזבים על שעות נוספות וקבלת תמורה עבורן שנחשפו במשרד. בדומה להן, היו מעורבים במעשים מסוג זה עובדים נוספים אחרים.

כפי שהסברתי בפסק-הדין בעניין מוכתרי (עש"מ 10250/01 ז'קלין מוכתרי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)) יש להטיל אמצעי משמעת הולמים העולים בקנה אחד עם עקרון השוויון ואחידות הענישה, אך בהתייחס לנסיבותיו של כל מקרה. לפיכך, בעניין שלפנינו יש להבחין בין שינוי שעות במחשב על-ידי מי שמתוקף תפקידה היה זה באחריותה הניהולית להזין את הנתונים במחשב ביחס לכלל העובדים במשרד, לבין מי שהגישה דיווח הכולל שעות נוספות שלא בוצעו בפועל. חרף העובדה, כי מדובר בכל המקרים הללו במעשים של דיווח כוזב, יש מקום להבחין במדרג הענישה, בין המעורבים בפרשה על פי נסיבותיו של כל עניין. בהתאם לכך, עניינן של אדרי ומוכתרי הוא דומה ביותר, ושתיהן, על פי אותו מדרג, פחותים במידת מה בחומרתם מעניינה של אלקריף.

לפיכך, בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום להתערב בגזר דינו של בית-הדין, וערעור המדינה נדחה.