פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עש"ם
2192/06
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערער:
משה רחמני
נ ג ד
המשיב:
נציבות שירות המדינה
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה מיום
1.2.06 בד"מ 113/02 שניתן על ידי
עו"ד ניצה אדן-ביוביץ, אסתר בריימן ודוד ציוני
בשם המערער: עו"ד יהושע קרמר
ועו"ד יניב גלבוע
בשם המשיב: עו"ד מלי אומיד
החלטה
לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן: "בית הדין ") אשר ניתן ביום 1.2.2006, קבע את פיטוריו לאלתר של המבקש, פסל אותו מכל תפקיד במסגרת שירות המדינה לפרק זמן של 5 שנים וכן כלל בין אמצעי המשמעת גם נזיפה חמורה. המבקש מערער על הרשעתו בדין משמעתי ועל אמצעי המשמעת שננקטו כנגדו. הוא מבקש לעכב את ביצוע אמצעי המשמעת עד להכרעה בערעור.
1.בתאריך 15.7.2002 הוגש כנגד המבקש, אשר הועסק בתקופה הרלוונטית כנהג במשרד האוצר, כתב תובענה בדין משמעתי, באישומים על פי סעיפים 17(1), (2) ו-(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג – 1963 (להלן: " חוק המשמעת "). על פי עובדות כתב התובענה, המבקש הציע לעובדת משרד האוצר, אשר התקבלה זה מקרוב לעבודה בשירות המדינה, הצעות על רקע מיני, אשר עיקרן בנכונותו להעניק לה תשלום על מנת שתקיים עימו יחסי מין. זאת עשה, אף לאחר שאותה עובדת הביעה מספר פעמים את סירובה להצעותיו.
ביום 26.12.2005 הרשיע בית הדין את המבקש בעבירות המשמעת שיוחסו לו (בד"מ 113/02), בקובעו כי המבקש הטריד מינית את המתלוננת, כמשמעותו ב חוק למניעת הטרדה מינית , התשנ"ח - 1998. ביום 1.2.2006 נגזר דינו של המבקש והוטלו עליו אמצעי המשמעת שפורטו לעיל. בתאריך 14.2.2006 פוטר המבקש מעבודתו בשירות המדינה על פי הוראת גזר הדין. עיכוב ביצועם של אמצעי משמעת אלו עד להכרעה בערעור, ובראשם סנקציית הפיטורין, הוא העומד בבסיס בקשה זו.
2.טענת המבקש היא כי הוא לא עבר עבירה העולה לכדי הטרדה מינית, וזאת בהתבסס על הגדרת עבירה זו בחוק. לטענתו, כתב התובענה הוגש נגדו על רקע התנכלות בעלי תפקיד במשרד האוצר, ואין בו ממש. כן נטען כי מצבו האישי של המבקש קשה, ועבודתו היא כל שנותר לו, המאפשר לו להחזיק מעמד במהלך ההליכים המשפטיים הקשים שהוא מנהל.
מנגד, טוענת באת כוח המדינה, כי במקרה זה, משניתנה הוראה על פיטוריו של המבקש לאלתר, והוראה זו כבר בוצעה ביום 14.2.2006, אין הצדקה לחרוג מן הכלל הנוהג, לפיו התערבותה של ערכאת הערעור בעניינים כגון דא הינה מצומצמת ביותר. כן נטען כי פסק דינו של בית הדין למשמעת משקף את החומרה הרבה במעשיו של המבקש, וממצאיו מחייבים את הרחקתו המיידית מן השירות הציבורי למען שמירה על טוהר המידות בשירות ותקינות תיפקודו. לאלה יש להוסיף את עברו הפלילי והמשמעתי הנכבד של המבקש, אשר במשך שנות עבודתו ניתנו בידו מספר הזדמנויות לחזור למוטב, אך הוא לא ניצל אותן וחזר לסורו.
3.אין מקום להיענות לבקשה לעכב את ביצוע אמצעי המשמעת שהוטלו על המבקש עד להכרעה בערעור. בחינתו של המקרה שלפנינו ויישום הדין ומכלול השיקולים הצריכים לענין, על נסיבותיו המיוחדות, מוביל למסקנה כי אין לשנות מקביעתו של בית הדין לפיה פיטוריו של המבקש יחולו לאלתר (עש"מ 8273/05 שרעבי נ' מדינת ישראל, תק-על' 2005(3) 3961). אמנם, המבקש הינו עובד ותיק במערך השירות הציבורי (משנת 1974); אולם מנגד, עומדת לחובתו שורה של הרשעות פליליות ומשמעתיות, רובן ככולן על רקע מיני. נוכח מצב דברים זה, נראה, על פני הדברים, כי המשך העסקתו של המבקש בשירות המדינה עלול לפגוע בתיפקודו ובתדמיתו של השירות הציבורי, והנזק הצפוי לשירות מהמשך העסקתו כאמור עד להכרעה בערעורו רב באופן ניכר מן הנזק הצפוי לו, באם יתקבל ערעורו, זאת, בין היתר, בשים לב לעובדה כי ביטול פיטורין בערעור פועל למפרע. אכן, לנסיבותיו האישיות הקשות של המבקש יש בודאי לתת משקל, אולם, משקל עברו הפלילי והמשמעתי וכן חומרתה של העבירה המשמעתית בה הורשע בהליך שלפנינו גובר במקרה זה ומכריע בשיקולי האיזון, ומכריע כנגד עיכוב ביצועם של אמצעי הענישה עד להכרעה בערעור. למותר להדגיש, כי אין בדברים האמורים בהחלטה זו כדי להביע עמדה זו או אחרת באשר לסיכויי הערעור התלוי ועומד, לגופו.
הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, י"ט באדר תשס"ו (19.3.06).
ש
ו פ ט ת