בבית המשפט העליון
עש"ם 5626/05
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערערת:
רחל אוחנה
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה
ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה מיום 1.6.05 בת"ב 55/03 שניתן על ידי כבוד השופטים עו"ד נ. אדן-ביובץ, עו"ד ר. לוין ודוד ציוני
בשם המערערת: עו"ד מרדכי ברקוביץ ועו"ד עופר גמליאל
בשם המשיבה: עו"ד בת-אור כהנוביץ
פסק – דין
1.ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה שהושת על המערערת בעקבות הרשעתה בביצוע עבירות משמעת על פי סעיפים 17(1), 17(2) (3) ו-(4) לחוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג – 1963. על המערערת נגזרו אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורים מרשות הדואר אגב תשלומם המלא של פיצויי הפיטורין, ופסילה מכל תפקיד ברשות הדואר לפרק זמן של שנתיים מיום גזר הדין. חומרת אמצעי המשמעת היא העומדת בבסיס הערעור.
2.המערערת, רחל אוחנה, הינה עובדת רשות הדואר, אשר הועסקה במערכת זו בתפקידים שונים. תחילה כמזכירת מועצת הרשות, ולאחר מכן בתפקיד סגנית סמנכ"ל בקרה ואיכות. מסגרת עבודתה של המערערת ברשות הדואר כסגנית סמנכ"ל כללה היקף משרה של 42.5 שעות שבועיות, וזאת, על פי חוזה עבודה אישי שנחתם עימה. תפקידה של המערערת ותחום אחריותה נסבו סביב נושאי איכות השירות בסניפי הדואר, תחום אותו התבקשה לקדם בדרכים יצירתיות ומועילות. במסגרת אחריות זו היה על המערערת אף לבקר בסניפי הדואר ברחבי הארץ, לעקוב אחר איכות מתן השירות לקהל הלקוחות, ולספק הנחיות שונות לציבור נותני השירות.
המערערת סיימה למודי משפטים. במשך כשנה, בין התאריכים 31.8.2000 ל-31.7.2001, ובמקביל לתפקידה האמור ברשות הדואר, בצעה עבודות התמחות לקראת הסמכתה כעורכת דין. ההתמחות חייבה אותה להקדיש לפעילותה זו 37 שעות שבועיות, מהן 25 שעות עד השעה 14:00. כפל תפקידים זה הוביל את נציבות שירות המדינה להגיש כנגד המערערת כתב תובענה משמעתית בו הואשמה בכך שבתקופת התמחותה במשפטים לא ביצעה לפחות רבע מן השעות אותן נדרשה לבצע במסגרת תפקידה ברשות הדואר, ובכך לא קיימה את המוטל עליה, ואף דיווחה דיווחים כוזבים וזכתה לשכר מהרשות הציבורית שלא כדין. בביצוע מעשים אלה, ייחס כתב התובענה למערערת התנהגות הפוגעת במשמעת שירות המדינה, הפרה של הוראות חוזה העבודה שנחתם עימה, והתנהגות בלתי הוגנת שאינה הולמת עובדת מדינה.
3.בית הדין למשמעת הרשיע את המערערת בכל עבירות המשמעת שיוחסו לה. במסגרת הכרעת הדין, קבע בית הדין (השופטים אדן-ביוביץ, ריקי לוין ודוד ציוני) כי המערערת לא מילאה את מכסת השעות אותה היה עליה למלא בעבודתה ברשות הדואר, וחרף זאת קבלה תמורה כספית מהרשות הציבורית בעבור שעות עבודה בהן לא עבדה. עוד קבע בית הדין כי המערערת היתה מודעת היטב לטיבם הפסול של מעשיה, אף שניסתה להסוותם ולשוות להם מראית עין הגונה. על בסיס הכרעה זו גזר בית הדין את עונשה של המערערת לפיטורין, אגב תשלומם המלא של פיצויי הפיטורים, ולפסילה לכל תפקיד ברשות הדואר לפרק זמן של שנתיים. על אלה נוספה גם נזיפה חמורה וחיוב בהשבת הכספים שהשיגה שלא כדין, בשיעור שלוש משכורות חודשיות שינוכו ב-12 תשלומים שונים ורצופים.
בבסיס נימוקיו של בית הדין לענין העונש, הודגש אופיין של העבירות בהן הורשעה המערערת, המשקפות מעילה באימון המעסיק הציבורי. בית הדין הצביע על העובדה כי על פי הנהלים הנהוגים ברשות הדואר, עובדים בכירים, עליהם נמנתה אף המערערת, אינם מחתימים כרטיס נוכחות כלל, וזאת על יסוד הנחת אימון כי הם ידווחו דיווחי אמת על נוכחותם בעבודה. משבחרה המערערת למעול באימון זה ולנצלו לרעה, לא נותר מנוס מהרחקתה מעבודתה במסגרת השירות הציבורי. מנגד, לצד אופיין החמור של העבירות בהן הורשעה המערערת, ציין בית הדין את מקצועיותה ונאמנותה לעבודתה עד למעידתה, ולקח זאת בחשבון בהערכת העונש הראוי.
היקף העונש הראוי הוא העומד בבסיס הערעור. ביצוע גזר הדין עוכב עד למתן הכרעה בערעור.
4.בערעור, טוען בא כוח המערערת כי העונש שקבע בית הדין חמור מדי בהתחשב בעבירה ובנסיבותיה. פיטוריה של המערערת, בגילה המשיק לארבעים, בצירוף פסילתה לעיסוק ברשות הדואר למשך שנתיים, שקולים, באופן מעשי, להוצאתה אל מחוץ לשוק העבודה. כן טען כי עבודת ההתמחות וכל הכרוך בכך בוצעו על ידי המערערת בידיעת הממונים, ויש גם לתת משקל לעובדה כי משך זמן ההתמחות הינו קצוב, ובעל אופי חד-פעמי. ולבסוף, יש לתת משמעות גם ליחסם של הממונים על המערערת להיעדרותה מהעבודה עקב התמחותה, הממחיש את מידת הפגיעה המועטה שמעשיה גרמו לשיגרת עבודתה ותיפקודה הכולל ברשות.
מנגד, המדינה מדגישה בטיעוניה את חומרת מעשיה של המערערת, וזאת במיוחד לאור תופעה חמורה הפושה בקרב עובדי מדינה, הזוכים לא אחת לגמול עבור שעות עבודה אותן הם אינם מבצעים בפועל כלל. לדבריה, המערערת לא כשלה באופן נקודתי בלבד, אלא היקף היעדרויותיה מהעבודה הינו ניכר, ובכך כי תפקידה במערכת הוא בכיר ומחייב אחריות ומסירות מיוחדים יש כדי להחמיר את תוצאות מעשיה. עוד ציינה המדינה, כי כחודשיים לפני תחילת התמחותה, ביום 25.6.2000, הוציא נציב שירות המדינה חוזר שזו כותרתו: "מדיניות מתן היתר ל"התמחות במשפטים" לעובדי מדינה" (הודעה מס' שס/26). מקריאת תוכנו של החוזר עולה, כי לו הגישה המערערת בקשה פורמאלית להיתר להתמחות במשפטים, לא הייתה זוכה בו. זאת, בשל העובדה כי החוזר אוסר במפורש מתן אישור להתמחותם של עובדי מדינה המועסקים בחוזה מיוחד לבכירים. על פי החוזר, תפקידם ומעמדם של בעלי תפקיד כאלה מחייב הקדשת כל עיתותיהם לתפקידם העיקרי בשירות המדינה, אשר לשמו אושרה העסקתם בחוזה בכירים.
5.עיקר תכליתו של דין המשמעת הינו להגן על תיפקודו התקין של השירות הציבורי ולשמור על תדמיתו בעיני הציבור (עש"מ 7113/02 מדינת ישראל נ' שחר לוי, פד"י נז(3) 817; עש"ם 1928/00 מדינת ישראל נ' עמוס ברוכין, פד"י נד(3) 694, 703; עש"ם 8160/04 מדינת ישראל נ' בן סימון , דינים עליון ע"א, 733). שתי תכליות אלה קשורות קשר אמיץ ביניהן, שהרי השמירה על אימון הציבור בשירות הציבורי מותנית, בין היתר, בתיפקוד התקין וההוגן של עובדיו, וסטייה מנורמות מחייבות של ביצוע תקין של התפקיד סופה שתביא לפגיעה ברמתו של השירות הציבורי ולפגיעה ביחסו של הציבור לשירות זה.
6.קיומה של תרבות עבודה ושמירה קפדנית על הכללים והנוהל של התייצבות לעבודה והשקעה בפועל של שעות עבודה הנדרשות מעובד מדינה הם תנאי הכרחי לתיפקוד נאות של השירות הציבורי. היעדרות מהעבודה שלא במסגרת חופשה, מחלה, השתלמות מקצועית או מטרה אחרת שאושרה על ידי הממונה, המתיישבת עם נוהליה ותכליותיה של המערכת הציבורית פוגעת בראש וראשונה במערך הביצועי של שירות המדינה אשר נמצא לוקה בהעדר השקעת משאבים מספקת ביעדים שיש להשיגם. עבודה אינה יכולה להתבצע כראוי כאשר העובד אינו ממלא את תפקידו אלא עסוק בענייניו הוא. ומעבר לכך, יש בהיעדרות בלתי מאושרת מהעבודה כדי לפגוע פגיעה עמוקה במערך האימון הנדרש בין ציבור העובדים למעסיק הציבורי. אין כמו מצג שוא בדבר הימצאות בעבודה כאשר עובד נעדר ממנה, וקבלת שכר בעבור שעות עבודה שלא בוצעו כדי לפגוע באמינותו של השירות הציבורי בעיני הציבור, וכדי לשקף ניצול כספי ציבור למטרות זרות. קבלת תמורה כספית על ידי עובד בגין שעות עבודה אותן לא ביצע כאשר היה עסוק בענייניו הפרטיים כמוה כשליחת יד בכספי ציבור, ועל אחת כמה וכמה כאשר הדבר נעשה לאורך זמן כענין של שיטה, המלווה בדיווחים כוזבים. לתופעה זו נילווית חומרה מיוחדת.
7.המערערת בחרה להיעדר מעבודתה במשרתה הבכירה בשירות הציבורי במשך תקופה ממושכת של כשנה, ולא מילאה לפחות רבע מהשיעור הכולל של שעות משרתה שהיתה חייבת בהן לשירות הציבור. היא פגעה בכך במירקם התעסוקה הציבורית עליה נמנתה. יתר על כן, היעדרה מן העבודה לאורך כשנה תמימה נעשה אגב ניצול מערך האימון שהיה קיים במקום העבודה בו לא נדרשה לדווח באופן יומי על נוכחותה בעבודה לאור בכירותה בתפקיד. למעשיה נילוו גם מצגי כזב והערמה על המעסיק. מכתבו של מנכ"ל רשות הדואר מיום 18.7.00 ללשכת עורכי הדין (ת/6) לפיו אין לרשות הדואר התנגדות כי המערערת תעבוד כמתמחה במשרד עורכי דין וכי היא מתחייבת להחזיר לרשות שעות עבודה אם הדבר יידרש עקב התמחותה, אינם מהווים הכשר כ-לשהו למעשיה של המערערת. סביר להניח כי בכתיבת מכתב זה מנכ"ל הרשות לא היה מודע לכך כי מתוך 42.5 שעות עבודה שבועיות שהיה על המערערת לעבוד ברשות, היא תתחייב להקדיש 37 שעות לעבודות ההתמחות, וסביר לחשוב כי אילו היה מודע לנתונים אלה המכתב לא היה נכתב כך. מכל מקום, הנתונים בדבר אי ביצוע העבודה ברשות כסדרה, וקבלת תמורה כספית עבור שעות עבודה רבות שלא בוצעו בפועל מדברים בעד עצמם. שהרי, בכל תקופת התמחותה, זכתה המערערת לתשלום כספים מהקופה הציבורית בגין שעות רבות בהן בפועל לא עבדה, וכך היא קבלה תמורה לה לא היתה זכאית עבור השקעה שלא ניתנה. עבירות דיווחי הכזב בשירות המדינה הן תופעה שיש להוקיעה ולבערה מן המערכת הציבורית, ובמקרה זה הם משתלבים במעשי סטייה חמורים מהנורמות המתחייבות מעובדי מדינה ובמיוחד מהבכירים שבהם (עש"ם 6978/00 מאיר מוטיל נ' נציב שירות המדינה פד"י נד(4) 865; עש"ם 1804/01 מדינת ישראל נ' אסתר אלקריץ ). ועוד, עבירות המשמעת אותן בצעה המערערת נמשכו לאורך שנה שלמה וגם התמשכות תרמה תרומה ניכרת לחומרתן. תורמת לחומרה זו גם העובדה כי המערערת נשאה במשרה בכירה, והאחריות והמטלות המקצועיות שהוטלו על כתפיה היו כבדות וחשובות. כעובדת בכירה, היה עליה להבין ולהעריך כי לא תוכל לצאת ידי חובתה כלפי השירות הציבורי אם תבצע בו זמנית התמחות במשפטים, התובעת שעות עבודה רבות בפני עצמן. היה עליה לברור את דרכה כך או כך, בלא למלא תפקיד אחד על חשבון תפקיד שני, ולנצל אגב כך את הקופה הציבורית, תוך פגיעה רצינית בתיפקוד השירות הציבורי ובאימון שהציבור רוחש כלפיו.
8.ממכלול טעמים אלה, נראה לי כי גזר הדין שנגזר על המערערת אינו חורג מן המידתיות הראויה לאור חומרת עבירות המשמעת הנדונות כאן שהמערערת הורשעה בהן (עש"ם 5571/01 פודלובסקי נ' נציב שירות המדינה, פד"י נו(1) 463, 479; עש"ם 309/01 זרזר נ' נציב שירות המדינה , פד"י נה(2) 830, 837).
לאור האמור, הערעור נדחה. עם דחיית הערעור, מתבטל צו עיכוב ביצוע העונש שניתן עד להכרעה זו.
ניתן
היום, י"ד באדר תשס"ו (14.3.06).
ש
ו פ ט ת