עש"ם 6324/00 מיכאל קריינר נ. מדינת ישראל, נציב שירות המדינה

מיכאל קריינר (להלן - המערער) עבד כגובה ראשי במשרד פקיד שומה תל-אביב. בשנת 1993 הוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בתל-אביב. בסמוך להגשת כתב האישום הושעה המערער מעבודתו.

כתב האישום שהוגש נגד המערער כלל שני אישומים. לפי האישום הראשון, הורה המערער לעובדת הכפופה לו להיעתר לבקשת פטור, שהוגשה על ידי חברת "שבח שירותים", שמנהלה הינו חברו של הנאשם, ולתקן את דיווחי מס המעסיקים של החברה, המתייחסים לשנים 1986-1984, באופן רטרואקטיבי. כן הורה המערער, במספר הזדמנויות, לעובדים שונים לבטל עיקולים שהוטלו על החברה בגין אי-תשלום חובה למס הכנסה.

על פי האישום השני, שינה המערער, ללא סמכות, את הסדר התשלומים שנקבע לחברת "קיסריה גלנויט תעשיות בע"מ" לתשלום חובותיה למס הכנסה, וזאת לאחר שהמערער עבד בחברה במהלך חופשה שלקח ממשרד פקיד השומה בתל-אביב, ולא דיווח על כך לממונים עליו.

בית משפט השלום הרשיע את המערער בעבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז1977-, והשית עליו עונש מאסר על-תנאי לתקופה של 6 חודשים וקנס בסך 20,000 ש"ח. בגזר הדין ציין בית המשפט כי העבירה חמורה, באשר היא מערערת את אמון הציבור ברשויות השלטון, אך כיוון שחלף זמן רב מאז ביצוע העבירה, אין הוא דן את המערער למאסר בפועל. המערער ערער על ההרשעה ועל חומרת העונש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. הערעור נדחה.

על יסוד פסק הדין של בית משפט השלום הוגשה נגד המערער תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. בית הדין הרשיע את המערער, על יסוד הממצאים והמסקנות של בית משפט השלום, בעבירות של התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד המדינה (לפי סעיף 17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג- 1963), התנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו (לפי סעיף 17(4) לחוק) והרשעה בעבירה שיש עמה קלון (לפי סעיף 17(6) לחוק זה). בית הדין החליט להטיל על המערער את אמצעי המשמעת הבאים:

א. נזיפה חמורה.

ב.פיטורים לאלתר משירות המדינה, אגב תשלום גמלה (למעט תקופת ההשעיה).

את גזר הדין נימק בית הדין כדלקמן:

"לצערנו, בשנים האחרונות רבו המקרים בהם הובאו לדין משמעתי עובדי מדינה, שהורשעו בדין הפלילי בעבירות שביצעו במסגרת מילוי תפקידם ובקשר עם תפקידם. פסקי הדין, שהוצגו בפנינו על ידי ב"כ הנאשם, ניתנו בין השנים 1995-1985, כוחם יפה היה בזמנם. כיום, עת מדובר בעובדי מדינה לא מעטים המכתימים את שירות המדינה בעבירות מסוג זה, שעבר הנאשם, ופוגעים במרקם היחסים בין הציבור לבין עובדיו, חובה על בית דין זה לתת ידו למגר ולהרתיע מביצוע עבירות על ידי עובדי המדינה, שיש בהן להביא נזק והרס לטוהר השירות ואף לפגוע באמון שרוחש הציבור לרשויות הציבור.

כל אלה מביאים את בית הדין למסקנה, שאין מנוס מפיטוריו של הנאשם משירות המדינה.

בית הדין לוקח בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם, במיוחד מפאת גילו ומצבו הבריאותי, וקובע שיש לשלם לנאשם גמלה מלאה עבור כל שנות עבודתו (למעט תקופת השעייתו, כאמור בסעיף 10 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל- 1970)".

על גזר הדין של בית הדין למשמעת הוגש ערעור זה. הערעור מתמקד בהחלטת בית הדין להורות על פיטורי המערער. שתיים הן טענותיה של באת-כוח המערער לעניין זה: ראשית, טוענת באת-כוח המערער טענת אפליה בהפנותה את בית המשפט לעש"מ 4123/95 יוסף אור נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(5) 184, בו דובר בעובד מס הכנסה שסרח והוטלו עליו אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, הורדה בדרגה אחת למשך שנה והעברה מתפקיד. לטענתה, נסיבות הרשעתו של המערער בפרשת אור

חמורות יותר מנסיבות הרשעתו של המערער בענייננו. לפיכך, במקרה דנן, היה על בית הדין להטיל אמצעי משמעת דומים, ואף קלים יותר, מאמצעי המשמעת שהוטלו על המערער בפרשת אור . שנית, טוענת באת-כוח המערער, פיטורי המערער מהווים למעשה ובאופן עקיף קנס גבוה מאוד, מאחר ואלה אינם מאפשרים את מניין תקופת השעייתו של המערער בחישוב הגמלה המגיעה לו. הואיל וכך, מבקשת באת-כוח המערער מבית משפט זה שיורה על המרת אמצעי המשמעת של פיטורים שהוטל על המערער באמצעי משמעת של העברה לתפקיד אחר במשרדי מס הכנסה. לטענתה, אמצעי משמעת זה ישרת את תכלית הדין המשמעתי ויקטין את הפגיעה הכלכלית במערער.

אין בידי לקבל את טענת האפליה לה טוענת באת-כוח המערער, ואלה הם טעמי:

ראשית, המערער בפרשה שלפנינו הורשע בעבירה של מרמה והפרת אמונים ביחס למסכת אירועים הקשורה לשתי חברות שונות, בעוד שבפרשת אור

הורשע המערער לאחר מעידה חד-פעמית. ההבדל במספר האירועים המיוחסים לנאשם אינו כמותי בלבד. הכמות הופכת לאיכות ומעידה על שיטה. ראו עש"מ 4601/00 פאוזי נ' התובעת בבית הדין המקומי של עובדי עיריית ירושלים (טרם פורסם). על כן, המערער שמעל באמון הציבור פעם אחר פעם אינו יכול להיבנות מפסק הדין בפרשת אור .

שנית, שאלת הלימות אמצעי המשמעת שהוטלו בפרשת אור

כלל לא נדונה בפני בית משפט זה. הערעור שם נסב על הרשעת המערער ולא על העונש. לכן אין להסיק כי אמצעי המשמעת אשר הוטלו על ידי בית הדין למשמעת בפרשת אור הם אמצעי המשמעת אשר בית משפט זה רואה כהולמים מקרים כמו המקרה שלפנינו.

שלישית, אמצעי המשמעת שהוטלו על המערער אינם חורגים באופן מהותי מאמצעי המשמעת שמקובל להטיל במקרים מעין אלה. באת-כוח המדינה הציגה בפני בית המשפט פסקי דין של בית הדין למשמעת מהתקופה האחרונה שהמשותף להם הוא שבהם פוטרו עובדים שהורשעו בעבירות חמורות של מרמה והפרת אמונים. מפסקי הדין עולה, כי לאחרונה נוטה בית הדין להחמיר באמצעי המשמעת, אולי יותר מאשר בעבר, כאשר מדובר בעבירות הפוגעות באופן חמור בטוהר השירות הציבורי.

אמצעי המשמעת בהליך המשמעתי, אף שמבחינתו של עובד המדינה כמוהו כעונש, לא נועד להעניש אלא, בעיקר, להגן על התפקוד הראוי ועל התדמית הנאותה של השירות הציבורי. מן הבחינה של תכלית זאת, כאשר עובד המדינה מורשע בפלילים, בעבירות של מרמה והפרת אמונים, בגין מסכת של אירועים שונים העולים כדי שיטה, תוך פגיעה חמורה באמון שניתן בו, פיטורים משירות המדינה הם אמצעי ההולם את התכלית של חוק המשמעת.

בית הדין התחשב בנסיבות האישיות של המערער, ונמנע מלפגוע בזכות לגמלה, אותה קנה לעצמו בשנות עבודתו בשירות המדינה. אכן, השנים בהן הושעה מעבודתו, בגין האישום שהוגש נגדו, אינן מובאות בחשבון לצורך חישוב הגמלה לה הוא זכאי. אך זוהי מצוות החוק. ראו סעיף 10(5) לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל1970-.

גם אם הפגיעה במערער קשה, לרבות הפגיעה הכלכלית, אין היא חורגת מן המידה הראויה בהתחשב בנסיבות המקרה ובתכלית החוק. כידוע, בית משפט זה אינו נוטה להתערב באמצעי המשמעת שהוטלו על ידי בית הדין למשמעת, להוציא מקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית או נגרם עיוות דין. מקרה זה אינו חריג במובן זה, ולכן אין הוא מצדיק התערבות של בית המשפט.

אי לכך הערעור נדחה.