פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

עש"ם 666/00 ליביה ורשאואר נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · ערעור על פסק דין משמעתי של עובדת מדינה שניתן בהסדר טיעוןערעור על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה ערעור של רופאה, עובדת מדינה, על פסק דין משמעתי שניתן בהסדר טיעון. נקבע כי היא בחרה לא להיות מיוצגת, הסכימה להסדר בפני בית הדין ולכן אין עילה לבטלו. טענות לגבי דרך ביצוע פסק הדין אינן נדונות בערעור.

העובדות

המערערת, רופאה בשירות המדינה, הואשמה בעבירות משמעת בשנים 1995 עד 1997. בבית הדין למשמעת, לאחר שנטשה את הייצוע המשפטי, הושג הסדר טיעון, היא הודתה והורשעה ונגזרו עליה נזיפה חמורה, הפקעת משכורת, הורדה בדרגה והשבת שעות עבודה. היא ערערה וטענה שלא הבינה את ההסדר מחמת חרדה ומצוקה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום לבטל פסק דין משמעתי שניתן על יסוד הסדר טיעון שהמערערת הסכימה לו, בטענה שלא הייתה מיוצגת ולא הבינה את משמעותו
  2. 2.האם בית המשפט בשבתו כערכאת ערעור מופקד על דרך ביצוע פסק הדין המשמעתי

הלכות

  1. 1

    הערעור מופנה נגד פסק הדין ולא נגד דרך ביצועו, ולכן טענות לגבי הביצוע, כגון דרגת ההורדה, אינן בסמכות בית המשפט בערעור.

    ״בית משפט זה, בשבתו לערעור, אינו מופקד על דרך הביצוע של פסק הדין נשוא הערעור.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • בית הדין למשמעת
  • הסדר טעון
  • עובדי המדינה
  • אמצעי המשמעת
  • הורדה בדרגה
  • נזיפה חמורה
  • ערעור
  • עבירות משמעת

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בירושלים

עש"מ 666/00

בפני: כבוד

השופט י' זמיר

המערערת

:

ד"ר

ליביה ורשאואר

נגד

המשיבה

:

מדינת

ישראל

ערעור על פסק דין בית הדין המשמעתי בחיפה מיום

26.12.99 בתיק בד"מ 15/98

תאריך

הישיבה: י"ח באדר א' תש"ס (24.2.00)

בשם

המערערת: עו"ד רקובר, עו"ד צ'יטוני

בשם

המשיבה: עו"ד מיכאל קרשן

פסק-דין

1.המערערת היתה עובדת המדינה. היא הועסקה כרופאה בשירות המדינה, מאז שנת 1972, בבית חולים בצפת. בחודש פברואר 1998 הוגשה נגדה תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. התובענה ייחסה למערערת עבירות משמעת אחדות, במהלך השנים 1995 עד 1997, בניגוד לסעיף 17(2), 17(3) ו7-(4) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג1963-. במהלך הדיון בפני בית הדין למשמעת הושג בין התביעה לבין המערערת הסדר טעון, הן לגבי העבירות שיוחסו למערערת והן לגבי אמצעי המשמעת שיינקטו נגדה. על יסוד הסדר זה נתן בית הדין (ביום 26.12.99) פסק דין. וזו לשונו:

"לאור עיסקת הטיעון, הודתה הנאשמת, ד"ר ליביה ורשואר, באמור בכתב התובענה, לאחר שנמחקו ממנו הסעיפים 3 ו5-, ובית הדין מחליט להרשיעה לפי האמור בסעיף 6 של כתב התובענה, בסעיפים 17(2), 17(3) ו17-(4) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג1963-. נציג המשרד הצטרף לעיסקת הטיעון.

לפי המוצע על ידי הצדדים, מחליט בית הדין להטיל את אמצעי המשמעת:

1. נזיפה חמורה;

2.הפקעת משכורת חודשית קובעת אחת ב6- ניכויים חדשיים, שווים ורצופים;

3.הורדה בדרגה אחת לשנתיים.

כמו-כן מחליט בית הדין כי הנאשמת תשיב למדינה את ערכם של 86 (שמונים ושש) שעות עבודה, וזאת לפי סעיף 35 לחוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג1963-".

2.המערערת מבקשת עכשיו מבית משפט זה שיבטל את פסק הדין שניתן על ידי בית הדין למשמעת ויחזיר את התיק לדיון מחדש בפני בית הדין. לחלופין היא מבקשת שבית המשפט יתקן את פסק הדין שניתן על ידי בית הדין למשמעת: יקבע כי המערערת תורד בדרגה מדרגה 8+ לדרגה 8 בלבד; שסעיף 4 וסעיף 6 לכתב התובענה יבוטלו כליל; וכן כי תהיה התחשבנות, כפי שמתואר על ידה, בקשר לתשלומים שנוכו משכרה או שולמו על ידה.

3.השאלה הראשונה היא, אם יש יסוד לבית משפט זה לבטל את פסק הדין שניתן על ידי בית הדין למשמעת על יסוד הסדר הטעון עליו הוסכם בין בעלי הדין.

המערערת טוענת עכשיו, באמצעות בא-כוחה, כי לא היתה מיוצגת על ידי עורך דין בעת שהסכימה להסדר הטעון ולא הבינה את המהות וההשלכה של הסדר זה, במיוחד בשל היותה נתונה בחרדה ובמצוקה.

אין מקום לקבל טענה זאת. אכן, המערערת, שהיתה מיוצגת בתחילת ההליך שבפני בית הדין למשמעת, בחרה להמשיך ולנהל את הדיון בעצמה, ללא ייצוג של עורך דין. זו, כמובן, זכותה. בהיותה אשה משכילה צריך להניח שעשתה את חשבון הכדאיות, ומכל מקום, בית הדין לא יכול ולא צריך היה למנוע זאת בעדה. זאת ועוד. המערערת הופיעה לדיון, בו נתבקש בית הדין לקבל את הסדר הטעון, עם בעלה. בפתח הדיון, כפי שפרוטוקול הדיון מלמד, הודיע התובע לבית הדין כי הושג הסדר טעון, וקרא את פרטי ההסדר, ראשון ראשון ואחרון אחרון, בפני בית הדין. לאחר שנציג המשרד הודיע לבית הדין שגם המשרד תומך בהסדר הטעון, הודיע אב בית הדין כי הוא אינו כבול על ידי הסדר הטעון, ושאל את המערערת אם היא מודה בכתב התובענה כפי שתוקן על ידי הסדר הטעון, המערערת השיבה בחיוב. אחד מחברי בית הדין הוסיף ושאל את המערערת אם היא מסכימה להסדר הטיעון. המערערת השיבה בחיוב. לאחר מכן נתן בית הדין את פסק הדין הנותן תוקף להסדר הטעון בלי לשנות ממנו דבר וחצי דבר.

בנסיבות אלה, אין מקום לומר כי נפלה טעות בפסק הדין של בית הדין למשמעת, ולכן אין יסוד לבית המשפט לבטל או לשנות פסק דין זה.

4.במאמר מוסגר, ומעבר לנדרש, אציין כי בהתחשב בעובדות בהן המערערת הודתה, ולהן אין היא מתכחשת גם היום, אמצעי המשמעת שהוטלו על המערערת הינם קלים באופן יחסי.

5.המערערת מעלה, לחלופין, טענות לגבי הביצוע של פסק הדין, כגון, ההורדה שלה מדרגה 8+ לדרגה 7+, שעה שלדעתה יש להוריד אותה מדרגה 8+ לדרגה 8. אולם הערעור שבפני הוא רק ערעור על פסק הדין שניתן על ידי בית הדין למשמעת, ולא על דרך הביצוע של פסק דין זה. בית משפט זה, בשבתו לערעור, אינו מופקד על דרך הביצוע של פסק הדין נשוא הערעור.

6.לאחר שפסק דין זה נכתב, על יסוד הדיון ביום 24.2.2000, נתקבל בבית המשפט מכתב מאת בעלה של המערערת, בשם המערערת, המעלה טענות ישנות וחדשות. אין במכתב זה דבר שיחייב או יצדיק שינוי או תוספת לפסק דין זה.

לפיכך אני דוחה את הערעור.

ניתן היום, כ"ב באדר א' תש"ס

(28.2.2000).

ש

ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

00006660.

I04

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בדמ 15/98

הלכות

  1. 1הערעור מופנה נגד פסק הדין ולא נגד דרך ביצועו, ולכן טענות לגבי הביצוע, כגון דרגת ההורדה, אינן בסמכות בית המשפט בערעור.