החלטה7 עמודיםנכלל בחיפוש

עש"ם 689/05 מדינת ישראל נ. מופיד מנצור

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · משמעת עובדי מדינה - התנהגות שאינה הולמתערעור המדינה על הכרעת דין מזכה של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והרשיע את המורה בעבירת התנהגות שאינה הולמת לפי סעיף 17(3), משום שהגיש עבודת גמר שלא כתב ואשר הודה בכך במשטרה. הסתירות בהודעותיו אינן מהותיות, והתנהגותו פוגעת ביושרה הנדרשת ממורה ובשמו של שירות המדינה. התיק הוחזר לבית הדין לשמיעת טיעונים לעונש, תוך הערה שיש להתחשב בכך שהמנחה שסיפק את העבודה חמור ממנו ועדיין לא הועמד לדין.

העובדות

המשיב, מורה ותיק, למד לתואר ראשון בחינוך בשלוחת אוניברסיטת לטביה בנצרת, ובמשטרה הודה שהגיש עבודת גמר שלא כתב ושקיבל ממנחה הסטודנטים. משרד החינוך מימן חלק מלימודיו במענק. בית הדין למשמעת זיכה אותו מחמת סתירות וליקויים בכתב התובענה, והמדינה ערערה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הוכחה אשמתו של מורה בעבירת משמעת בגין הגשת עבודת גמר אקדמית שלא כתב בעצמו
  2. 2.האם ניתן להרשיע בעבירה לפי סעיף 17(3) לחוק המשמעת על סמך העובדות שהוכחו, חרף ליקויים בכתב התובענה
  3. 3.האם הימנעות הנאשם מלהעיד ומלהסביר סתירות בגרסתו במשטרה נזקפת לחובתו

הלכות

  1. 1

    הגשת עבודת גמר שלא נכתבה על ידי המגיש, לשם סיום תואר ראשון בחינוך, היא פגם ביושר הנדרש ממורה ומהווה התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה, גם אם נעשתה מחוץ לתפקיד, במיוחד כשהמדינה מימנה את הלימודים.

    ״יש בהתנהגותו הנדונה של המשיב - הגשת עבודת-גמר לסיום לימודיו האקדמיים לתואר ראשון בחינוך בלא שכתב עבודה זו - פגם ביושר וביושרה הנדרשים ממורה וממחנך.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    הסתירות בהודעות המשיב במשטרה אינן מהותיות להאשמה, שכן הוא הודה שלא כתב את העבודה; את הימנעותו מלהעיד יש לזקוף לחובתו ולא לזכותו.

    ״את העובדה שהמשיב בחר שלא להעיד וליתן הסברים לסתירות בגירסתו במשטרה אין לזקוף לטובתו כפי שעשה בית-הדין, אלא לחובתו.״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    לנאשם ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן מפני העובדות שהוכחו, שעמדו במרכז הטיעון, ולכן ניתן להרשיעו על בסיסן חרף ניסוח לקוי של כתב התובענה.

    ״לפיכך, אין ספק כי ניתנה למשיב הזדמנות סבירה להתגונן בגין ממצאים אלה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • בית הדין למשמעת של עובדי המדינה
  • התנהגות שאינה הולמת
  • עבודת גמר
  • שלוחת לטביה
  • מורה
  • הסדר דיוני
  • תדמיתו ובשמו הטוב של שירות המדינה
  • חוק שירות המדינה (משמעת)

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

בבית המשפט העליון בירושלים

עש"ם 689/05

בפני:

כבוד השופטת ד' ביניש

המערערת:

מדינת ישראל

נ

ג

ד

המשיב:

מופיד מנצור

ערעור על הכרעת דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה מיום 22.12.04 בתיק בד"מ 89/04 שניתן על ידי כבוד השופטים: עו"ד צ' פיגנבוים, גב' ח' שמש ומר ח' סודקי

תאריך הישיבה:

ל' בשבט התשס"ה (9.2.2005)

בשם המערערת:

עו"ד בת-אור כהנוביץ

בשם המשיב:

עו"ד זכי כמאל

פסק-דין

בפניי ערעור על הכרעת-דין של בית-הדין למשמעת של עובדי המדינה בבד"מ (חיפה) 89/04, אשר זיכה את המשיב מעבירות המשמעת שיוחסו לו.

1.המשיב הינו מורה בעל ותק של 32 שנים בבית-הספר חט"ב ב' בטירה. באוקטובר 1999 נרשם המשיב ללימודי תואר ראשון בחינוך בשלוחת אוניברסיטת לטביה בנצרת (להלן: שלוחת לטביה ).

ביום 15.11.04 הוגשה לבית-הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן: בית-הדין ) תובענה כנגד המשיב בנוגע למעשים שביצע במסגרת לימודיו בשלוחת לטביה. על-פי הנטען בכתב-התובענה, סיכם המשיב עם מרואן מסאלחה ששימש כמנחה סטודנטים מטעם השלוחה (להלן: מרואן ), כי זה יגיש בשמו של המשיב את עבודת הגמר לסיום לימודיו בתואר הראשון. לפי האמור בכתב-התובענה, מרואן סיפק את העבודה למשיב, באופן הנחזה להיות כאילו המשיב הוא שהכין את עבודת הגמר, על-אף שהמשיב לא הכין אותה כלל. במעשים אלה, הציג המשיב מצג כוזב לפיו מדובר בעבודה מקורית שהוכנה על-ידו, ביודעו כי הדבר אינו נכון וכי העבודה הוכנה על-ידי אחר, והכל בכוונה לקבל במרמה את התואר הראשון. עוד נטען כי בתחילת שנת 2000 אישר משרד החינוך למשיב מענק שכר לימוד בסך 7000 ₪ עבור לימודיו בשלוחת לטביה. על-פי האמור בכתב-התובענה, במעשיו אלה פגע המשיב במשמעת שירות המדינה והתנהג התנהגות בלתי הוגנת שאינה הולמת עובד מדינה ואשר עלולה לפגוע בתדמיתו ובשמו הטוב של שירות המדינה. בהתאם לכך, הועמד המשיב לדין בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), (3) ו- (4) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן: חוק המשמעת או החוק ).

2.לאחר שהמשיב כפר בהאשמות שיוחסו לו, הגיעו באי-כוח הצדדים להסדר דיוני לפיו בית-הדין יכריע בתובענה על-פי הראיות שהצדדים הגישו בפניו בהסכמה, ללא שמיעת עדים. הסדר דיוני זה אומץ על-ידי בית-הדין, ובאי-כוח הצדדים הציגו טיעוניהם לגבי המסקנות המתבקשות מהחומר הראייתי שהוגש.

במסגרת ההסדר הדיוני האמור, הגישה התביעה לבית-הדין שלוש הודעות משטרתיות שניגבו מהמשיב (ת/1, ת/2, ת/3), בלא שהמשיב נחקר על האמור בהן בפני בית-הדין. עוד הגישה התביעה עבודה שלטענתה הוגשה על-ידי המשיב לשלוחת לטביה כעבודת-גמר של לימודי התואר הראשון (ת/4), וכן אישור של משרד החינוך על תשלום מענק שכר-לימוד למשיב בסך 7000 ₪ בגין לימודיו בשלוחת לטביה (ת/5). הסנגור הגיש לבית-הדין אישור על לימודיו של המשיב בשלוחת לטביה ומכתב שנשלח למשיב לשם הסדרת חוב כספי מצידו לחברה המנהלת את שלוחת לטביה בארץ (נ/1, נ/2).

3.בהכרעת-הדין שניתנה ביום 22.12.04 קבע בית-הדין כי "התביעה לא הוכיחה בראיות מספיקות ומשכנעות את המעשים המיוחסים לנאשם (המשיב)". מסקנה זו נשענה על הטעמים הבאים: ראשית , עמד בית-הדין על כך שכתב-התובענה נוסח באופן לקוי, שכן מחד גיסא נטען במסגרתו כי המשיב סיכם עם מרואן שהאחרון יגיש בשמו של המשיב את עבודת-הגמר, ומאידך גיסא נטען כי מרואן מסר את העבודה לידי המשיב. שנית , ציין בית-הדין כי אין עדות לכך שהעבודה שהוצגה על-ידי התביעה (ת/4) אמנם הוגשה לשלוחת לטביה על-ידי המשיב. כמו-כן, אין על העבודה האמורה כל סימן שיעיד כי נתקבלה אצל גוף כלשהו או נבדקה על-ידי מאן דהוא. שלישית , נקבע כי הודעתו הראשונה של המשיב במשטרה (ת/1) טומנת בחובה סתירות פנימיות – בתחילת ההודעה, טען המשיב כי קיבל את העבודה ממרואן, ואז מסר אותה לאחר כדי שידפיס ויכרוך אותה עבור המשיב. בהמשך אותה הודעה, טען המשיב כי ביקש ממרואן חומר לעבודה, ומרואן מסר לו את העבודה מוכנה, כשהיא כבר כרוכה ונושאת את שמו. לגישת בית-הדין, לא ניתן להכריע בין הגירסאות השונות שעלו מדבריו של המשיב, ואין ביתר הודעותיו של המשיב במשטרה כדי להבהיר את הפרטים הטעונים בירור. בית-הדין הוסיף והדגיש כי הודעותיו של המשיב במשטרה היו מבולבלות, וכללו גרסאות שאינן עיקביות. לגישת בית-הדין, חוסר עקביות זו אינה צריכה לפעול לרעת המשיב דווקא, בהתחשב בכך שהתביעה הסכימה להסדר דיוני במסגרתו נמנעה מלחקור בפני בית-הדין את המשיב או את מרואן על פרטי התובענה. בהתחשב בכל אלה, בא בית-הדין למסקנה כי אשמתו של המשיב לא הוכחה, ולפיכך זיכה אותו מהעבירות שיוחסו לו.

4.כנגד הכרעת-הדין האמורה מופנה ערעור המדינה בפניי. לטענת באת-כוח המדינה, שגה בית-הדין כאשר קבע כי לא הוכחה אשמתו של המשיב, שכן בהודעותיו במשטרה הודה המשיב כי הגיש עבודת-גמר לצורך קבלת התואר מבלי שכתב בה מאומה. באת-כוח המדינה הסכימה עם הערתו של בית-הדין כי כתב-התובענה נוסח בלשון שאינה מדוייקת. עם זאת, הוסיפה וטענה כי בית-הדין מוסמך היה להרשיע את המשיב על-סמך העובדות שהוכחו בפניו בעבירה של התנהגות בלתי הולמת, שכן הוכח כי המשיב הגיש לאוניברסיטה עבודת-גמר שלא נכתבה על-ידו. לטענתה, ניתנה למשיב הזדמנות סבירה להתגונן מפני ההאשמה האמורה ולפיכך אין מניעה להרשיעו בגינה.

מנגד, טען בא-כוח המשיב כי דין הערעור להידחות, מהטעמים שפורטו בהכרעת-דינו של בית-הדין למשמעת. לטענת הסנגור, מאחר והמדינה ויתרה על שמיעת עדים במסגרת ההסדר הדיוני עליו הסכימו הצדדים, הרי אי הבהירות העולה מחומר הראיות צריכה לפעול לטובת מרשו.

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהובא בפניי, באתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

ייאמר מיד כי מסכימה אני עם הערותיו של בית-הדין כנגד אופן ניהול התובענה על-ידי התביעה: ראשית , כתב-התובענה נוסח באופן לקוי. כך למשל, נטען בתובענה כי המשיב סיכם עם מרואן כי זה יגיש בשמו של המשיב את עבודת הגמר לסיום התואר. הלכה למעשה, בהודעותיו במשטרה טען המשיב כי קיבל את העבודה ממרואן, ושלח אותה בעצמו לשלוחת לטביה בדואר רשום. שנית , כפי שפורט בהכרעת-הדין, קיימת אי בהירות בנוגע לפרטים מסויימים בחומר הראיות. כך למשל, ציין המשיב בהודעה המשטרתית הראשונה שנגבתה ממנו (ת/1) כי ביקש ממרואן למסור לידיו "חומר לעבודה", אולם מיד לאחר מכן הוסיף כי מרואן מסר לידיו עבודה מוכנה. זאת ועוד; בתחילת ההודעה ת/1 ציין המשיב כי מסר את העבודה להדפסה ולכריכה בעיר מגוריו, אך בהמשך ההודעה ציין כי קיבל ממרואן עבודה מוכנה כשהיא מודפסת וכרוכה ואף נושאת את שמו. בהתחשב בחוסר הבהירות האמורה, ספק אם היה על התביעה להסכים להסדר דיוני במסגרתו לא נחקרו עדים. עוד נציין כי ראוי היה לתביעה להציג בפני בית-הדין ראיות אודות דרישת האוניברסיטה להגשת עבודת-גמר לשם סיום לימודי התואר הראשון; וראיות בנוגע לתפיסת העבודה על-ידי המשטרה בשלוחת לטביה. מחדלים אלה מעידים על ניהול לקוי של התיק מצד התביעה, באופן המחייב התייחסות מתאימה מצד הגורמים הממונים שם. אף-על-פי-כן, לאחר שבחנתי בעיון את חומר הראיות שהובא בפני בית-הדין, שוכנעתי כי יש בו כדי לבסס את אשמתו של המשיב בעבירה לפי סעיף 17(3) לחוק המשמעת. כפי שיובהר להלן, הסתירות בדבריו של המשיב במשטרה אינן מהותיות להאשמה המיוחסת לו, ואילו הפרטים שבעניינם נמנעה התביעה מהבאת ראיות נוספות אינם מעוררים מחלוקת אמיתית בהתחשב בכך שהמשיב הודה במעשה שיוחס לו. להלן פירוט הטעמים שהביאוני למסקנה האמורה.

6.את העובדה שהמשיב בחר שלא להעיד וליתן הסברים לסתירות בגירסתו במשטרה אין לזקוף לטובתו כפי שעשה בית-הדין, אלא לחובתו. בהודעותיו במשטרה ציין המשיב מספר פעמים כי לשם סיום לימודי התואר הראשון בשלוחת לטביה, נדרש הסטודנט להגיש עבודת-גמר (בלשונו- "עבודה מסכמת", או "עבודת פרוייקט"), ועליו להיבחן על העבודה בעל-פה (במילותיו- "לעשות הגנה" לעבודה). בחקירתו הודה המשיב בפה מלא כי הגיש לשלוחת לטביה עבודת-גמר שלא כתב בעצמו, אלא הגיעה לידיו ממרואן. וכך נאמר בהודעה הראשונה שמסר המשיב במשטרה (ת/1):

"ש: אני מניח בפניך עבודת גמר שהגשת לאוניברסיטת לטביה לתואר ראשון מסומנת ב.ב.1 מהיום [5.3.02] בנושא השפעת תיפקודו, איכותו והכשרתו של השוטר הקהילתי על מידת שביעות הרצון של האזרחים. מי הכין את העבודה, ממי קיבלת אותה?

ת: אני קיבלתי את כל העבודה הזאת ממרואן, ונתתי למישהו שידפיס את זה. אני לא כתבתי אף מילה בעבודה הזו. את כל החומר קיבלתי ממרואן . אני נתתי למישהו אצלנו בטירה להדפיס את הכל והוא גם כרך לי את העבודה.

...

ש: מי נתן לך את העבודה המסכמת שמסומנת ב.ב.1 מהיום [5.3.02] שאני מציג בפניך ונשאלת בעניינה קודם לכן?

ת: מרואן מסאלחה, כשהוא עבר דרך טירה הוא מסר לי את העבודה הזו. אני לא פגשתי אותו. אני ביקשתי ממנו חומר לעבודה והוא נתן לי עבודה מוכנה שאתה מציג בפניי. הוא נתן לי את העבודה עם הכריכה עם השם שלי".

(ההדגשות אינן במקור-ד.ב)

יצוין כי במהלך גביית ההודעה הראשונה (ת/1) העלה החוקר המשטרתי טענות נוספות כנגד המשיב - כגון, שהמשיב הגיש לשלוחת לטביה תרגום לאנגלית של עבודת-הגמר שלו לאחר שזו תורגמה על-ידי אחר, או שהמשיב הגיש עבודות נוספות שנמצאו בתיקו בשלוחת לטביה ואשר נכתבו על-ידי אחרים. המשיב הכחיש טענות אלה מכל וכל, ולא זיהה את המסמכים שהוצגו לו. הכחשתו זו רק מחזקת את אמינות הודאתו כי לשם סיום לימודיו, הגיש עבודת-גמר שלא היה לו חלק בכתיבתה. עוד יצוין כי בחקירתו במשטרה למחרת היום (ת/2), מסר המשיב לידיו של החוקר צילום של "עבודת-הפרוייקט", כלשונו, ששמר בביתו. המשיב הסביר בחקירתו כי שמר עותק של העבודה שכן טרם נבחן עליה בעל-פה. על שאלת החוקר האם זהו הצילום שמרואן מסר לידיו, ענה המשיב בחיוב.

כאמור, נוכח דבריו של המשיב בהודעה המשטרתית ת/1 מתעוררת אי בהירות בנוגע לשאלה האם המשיב דאג להדפיס ולכרוך את העבודה שקיבל ממרואן, או שמא הגיש לאוניברסיטה את העבודה שנמסרה לידיו כשהיא כבר מודפסת וכרוכה. אלא שבנסיבות העניין אין באי הבהירות האמורה כדי לסייע למשיב. בין אם העבודה הגיעה לידיו כשהיא מודפסת וכרוכה ובין אם לאו, המשיב הודה בפה מלא כי לא היה לו כל חלק בכתיבת תוכנה, ובלשונו: "אני לא כתבתי אף מילה בעבודה הזו". מהודעותיו של המשיב במשטרה אף עולה בבירור כי הוא שלח בעצמו את העבודה בדואר רשום לשלוחת לטביה. אמנם, כפי שצוין לעיל, התביעה לא הביאה ראיה לכך שהעבודה שהוצגה בפני בית-הדין (ת/4) היא עבודת-הגמר שהגיש המשיב לאוניברסיטה, ואף לא הציגה ראיה לכך ששלוחת לטביה דרשה הגשתה של עבודה מסכמת לשם סיום התואר. עם זאת, העבודה שסומנה ת/4 נמצאה בתיקו של המשיב במשרדי שלוחת לטביה; היא הוצגה למשיב במהלך חקירתו במשטרה, והמשיב אישר כי זוהי עבודת-הגמר שהגיש לאוניברסיטה לצורך סיום לימודיו לתואר ראשון. בנסיבות אלה, לא התעוררה למעשה מחלוקת אמיתית לגבי העובדות האמורות. סוגיה זו – הגשת עבודת-גמר על-ידי המשיב לשלוחת לטביה על-אף שלא היה מעורב כלל בכתיבתה – עמדה במרכז טיעוניהם של הצדדים בפני בית-הדין ובפניי. לפיכך, אין ספק כי ניתנה למשיב הזדמנות סבירה להתגונן בגין ממצאים אלה (ראו והשוו: תקנה 66 לתקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין של בית הדין), תשכ"ד – 1963). בהתחשב בכך, באתי למסקנה כי הוכח על-פי רמת ההוכחה הנדרשת בדין המשמעתי, כי המשיב הגיש עבודה לשם סיום לימודיו לתואר ראשון בשלוחת לטביה, על-אף שלא כתב את תוכנה.

7.בגין מעשים אלה, ביקשה המדינה בערעורה בפניי להרשיע את המשיב בעבירה לפי סעיף 17(3) לחוק המשמעת. כבר נאמר בפסיקתו של בית-משפט זה כי עבירת המשמעת של "התנהגות שאינה הולמת" או "התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה" כאמור בסעיף 17(3) הנ"ל, תכליתה לשקף את התפיסות הבסיסיות המונחות ביסוד השירות הציבורי. התוכן שיוצק הגוף הממונה על המשמעת בנורמה המוגדרת "כהתנהגות בלתי הולמת" נקבע על פי אמות המידה הראויות והמקובלות באותו גוף או קבוצה מקצועית, ותלוי בנסיבות ובערכים משתנים. עוד נקבע בפסיקתנו כי "התנהגות שאינה הולמת" הוא מושג בעל ריקמה פתוחה אשר ניתן לכלול בו מגוון של התנהגויות שאינן ייחודיות למקצוע או לתפקיד מסויים, אלא כאלה שעל פי טיבן יש בהן כדי "להעכיר את האווירה, לשבש את יחסי העבודה, לערער את יחסי האמון מצד הציבור או לחבל בדרך אחרת בתפקוד התקין של הארגון" (ראו: עש"מ 2168/01 חמני נ' נציבות שירות המדינה , פ"ד נה(5) 949, 958-959; וראו גם: בג"צ 7074/93 סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' , פ"ד מח(2) 749, 779; ער"מ 1351/95 פינקלשטיין נ' התובע בבית הדין המקומי למשמעת של עובדי עיריית ירושלים , פ"ד מט(5) 573, 578).

כאמור, המשיב הגיש עבודת גמר לסיום לימודיו לתואר ראשון, על-אף שכלשונו, לא כתב בה "אף מילה". אמנם, מעשים אלה לא נעשו במסגרת מילוי תפקידו של המשיב בשירות מדינה או בקשר ישיר אליו, אך הלימודים היו בעידודו של מעסיקו – משרד החינוך – שאף נתן למשיב מענק לשם כך. מהחומר שהובא לעיוני עולה כי המשיב טרם סיים את לימודי התואר הראשון, והוא לא זכה בקידום או בטובת-הנאה אחרת בגין הגשת העבודה האמורה, ככל הנראה עקב חשיפת פרשת שיטת הלימוד בשלוחת לטביה. אף-על-פי-כן, יש בהתנהגותו הנדונה של המשיב - הגשת עבודת-גמר לסיום לימודיו האקדמיים לתואר ראשון בחינוך בלא שכתב עבודה זו - פגם ביושר וביושרה הנדרשים ממורה וממחנך. התנהגות זו אינה הולמת עובד מדינה ובוודאי שאינה הולמת מורה בישראל שאמור לשמש דוגמה ומופת לתלמידיו. בהתנהגותו של המשיב טמונה חומרה נוספת, בהתחשב בכך שהוכח כי שירות המדינה השתתף במימון לימודיו לתואר ראשון בחינוך בשלוחת לטביה. נוכח מכלול נסיבות העניין, מתבקשת אפוא המסקנה כי המשיב התנהג באופן שאינו הולם את תפקידו ושעלול לפגוע בתדמיתו ובשמו הטוב של שירות המדינה. אשר על כן, ראיתי לקבל את ערעור המדינה ולהרשיע את המשיב בעבירת משמעת לפי סעיף 17(3) לחוק. בערעור שבפניי נמנעה המדינה מלבקש להרשיע את המשיב ביתר עבירות המשמעת שיוחסו לו בכתב-התובענה, ולפיכך לא ראיתי לדון בהן.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים שהובאו לעיל, הערעור מתקבל. התיק יוחזר לבית-הדין למשמעת של עובדי המדינה על-מנת שבית-הדין ישמע טיעונים לעניין העונש, ייתן דעתו למכלול נסיבות המעשה לחומרה ולקולה ולנסיבותיו האישיות של המשיב ויקבע את אמצעי המשמעת שיוטלו עליו. לעניין אמצעי המשמעת שישקלו רואה אני לציין כי הקובלנה המשמעתית בעניינו של המשיב הוגשה לאחר שנפתחה חקירה משטרתית רחבת-היקף בנוגע לחשדות בדבר אי תקינות בחלוקת תארים מטעם אוניברסיטת לטביה. המשיב היה אחד מרבים בשירות המדינה שנרשמו ללימודים בשלוחת לטביה בארץ, ופעלו בהתאם לנהוג שם. עוד רואה אני להעיר כי מחומר הראיות עולה לכאורה כי מנחה הסטודנטים מטעם שלוחת לטביה הוא אשר סיפק למשיב עבודה מוכנה על-מנת שיגישה כעבודת-גמר לסיום התואר. על-פני הדברים, נראה כי מעשיו של אותו מנחה חמורים פי כמה וכמה מחלקו של המשיב בפרשה, ועניינו ראוי לבדיקה ולחקירה על-ידי הרשויות המוסמכות בדבר. מפי באת-כוח המדינה נמסר בעת הדיון שמרואן זה טרם הועמד לדין. בנסיבות אלה, לא הייתי רואה למצות את הדין עם המשיב - מורה ותיק שהוכשל ונכשל, בגין המעשה בגינו הורשע. התיק יוחזר אפוא לבית-הדין למשמעת של שירות המדינה על-מנת שיקבע את אמצעי המשמעת שיוטלו על המשיב.

ניתנה היום, כ"ה באדר א'

התשס"ה (6.3.2005)

ש

ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (3 תיקים)

  • בדמ 89/04
  • בגץ 7074/93
  • ערמ 1351/95

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • עש"ם 893/07אלי קורנפלד נ. נציבות שירות המדינהפסק-דין
  • עש"ם 3446/05מדינת ישראל נ. נאיל דראושהפסק-דין

הלכות

  1. 1הגשת עבודת גמר שלא נכתבה על ידי המגיש, לשם סיום תואר ראשון בחינוך, היא פגם ביושר הנדרש ממורה ומהווה התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה, גם אם נעשתה מחוץ לתפקיד, במיוחד כשהמדינה מימנה את הלימודים.
  2. 2הסתירות בהודעות המשיב במשטרה אינן מהותיות להאשמה, שכן הוא הודה שלא כתב את העבודה; את הימנעותו מלהעיד יש לזקוף לחובתו ולא לזכותו.
  3. 3לנאשם ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן מפני העובדות שהוכחו, שעמדו במרכז הטיעון, ולכן ניתן להרשיעו על בסיסן חרף ניסוח לקוי של כתב התובענה.